לפני כחצי שנה. יום חמישי, 23 באוקטובר 2025 בשעה 1:01
באמת שאני מבינה.
בלבל הלוגי שכלתני, אני מבינה מיד ומהר.
סיטואציות.
קשיים.
קונפליקטים.
יחסי גומלין.
דקויות.
שתיקות רבות משמעות.
החלטות קשות.
זה לא שאני לא מבינה.
פשוט נמאס לי.
נמאס לי להבין הכל.
להכיל.
לקבל.
להיות המבוגר האחראי.
הצד הבוגר.
לעבוד מהראש.
פשוט נשבר לי הזין.
נשבר.
די.
***
אני מרגישה כרגע כמו ילדה בת שנתיים, שניה לפני טנטרום איימים על רצפת הקניון, כי לא קנו לה את הבובה שהיא רוצה.
וככה בא לי.
בא לי טנטרום מטורף.
לצרוח עד לב השמיים.
בא לי שפעם אחת בחיים שלי יכילו אותי, לשם שינוי.
יקשיבו.
יקבלו.
יבינו.
יפנימו ויתקנו.
יורידו ממני את נטל ההחלטות הקריטיות והשימור שלהן.
יעשו את מה שצריך, איך שצריך, בלי לערב אותי.
יקחו פיקוד על הכל.
אני רוצה פעם אחת בחיים, לקבל את מה שאני רוצה.
בלי ״אבל…״
בלי ״אם…״
בלי ״אולי…״
בלי ״נראה…״
***
האם זה משהו מופרך כל כך לבקש?