(הומאז׳ ל Evil Smurfette על הפוסט מאיר העיניים).
גם אני לא הייתי יוצאת עם עצמי.
אני מודה,
אני בלתי נסבלת בעליל!
למה לא? בבקשה!
****
*נשמה שלי יפה, אם את בררנית, אני הבריף שנכתב בנושא ׳בררנות מהי?׳.
הגבר שלי חייב להיות מחוטב, חייב.
קילוגרמים עודפים יש כבר מהכיוון שלי, אחד משנינו צריך לאזן את זה, תודה!
אני אפסול על שיניים, ציפורניים, גודל כפות ידיים, גובה, צורת פיטמות(!), טונציית דיבור, דיקציה, יציבה, לחיצת יד רפה וכמובן על דברים גנריים כמו:
מחסור בתחכום ושנינות, מבט חלול בעיניים, אלה שכותבים ׳מה אני יעשה לך׳ ו׳ש…׳ במקום ׳כש…׳, אלה שלא יודעים להשתמש בסימני פיסוק, ריח רע מהפה, ריח רע מהגוף, שיער מקליש, אגו מפותח מדי, מצביעי ביבי ועוד כהנא וכהנא זוטות סטנדרטיות.
*אני צינית ברמה שכשאני נותנת מחמאה אמיתית תמיד ישאלו אותי אם אני רצינית.
*אני אבכה על יונה דרוסה בכביש אבל אוכל ארוחת ערב בסבבה שלי מול הדוקומנטרי על ג׳פרי דהאמר.
(בכלל, בגדול, אני אוהבת בעלי חיים יותר מבני אדם, והנה עוד עילה לפסילה - מי שלא מתחבר לבעלי חיים).
*יש לי Road Rage מביך שמוציא ממני בנהיגה שלל קללות שלא היו מביישות נהג סמיטריילר שתקוע בפקק.
*אני לא יודעת להיות דיפלומטית גם אם חיי תלויים בזה, ואם מישהו בא לי לא בטוב אני לא אתאמץ להסתיר את זה.
*טיפשות אנושית מוציאה ממני רוע וביצ׳יות שלא ברא השטן.
*לפעמים עצוב לי ממש ואני בוכה כי נמאס לי לחיות חיים של מבוגר אחראי.
*אני מדברת בקול רם מדי ושומעת מוזיקה חזק מדי וכשמעירים לי על זה אני ממש נעלבת.
באופן מפתיע ומנוגד לכך, כשאני ממש רותחת ועצבנית אני מדברת בקול נמוך ובארסיות וזה עלול להישמע מאיים.
*יש לי ראש מלוכלך ולשון שלא יודעת (או רוצה) לעצור, וזה סיבך אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.
*אני שמה זין על מה חושבים עלי, על איך שאני מתלבשת או מדברת.
*אני לא יודעת לסתום את הפה ואני בדרך כלל אענה בחזרה אם אני חושבת שנעשה לי עוול, ולא תמיד אכפת לי מה יהיו ההשלכות.
*אני לא נוטרת טינה, אבל בשניה שחוצים את הגבול שלי - יורד לי המסך באופן סופי ואין יותר דרך חזרה. מחיקה מוחלטת.
*אני חסרת סבלנות באופן מביך.
*אני לפעמים מדברת לעצמי גם כשאני לבד, כי יש לי הפרעת קשב וגיליתי שזה עוזר לי לסדר את המחשבות בראש.
*אני אעצור ליטרלי ליד כל כלב או חתול רנדומליים ברחוב כדי ללטף ואז לדבב אותם בקול מעצבן ומביך.
*אני בזבזנית חסרת תקנה ואני אוציא הון על ביגוד, נעליים, איפור, ציפורניים וכל דבר אחר שעושה לי טוב ואוי למי שיעז לבקר אותי על זה.
*אני האקסטרוברטית הכי אינטרוברטית שיש ואני תמיד אעדיף לשכב בלי חזייה על הספה בבית שלי מול סדרה טובה בנטפליקס, מאשר לנהל סמול-טוק מאולץ בארוע מינגלינג.
*אני שונאת לצאת לדייטים כי זה מצריך אותי לדפוק הופעה מתוקתקת וזה לוקח ממני אנרגיה, זמן ומשאבים, אבל מי שיציע לי ׳דייט׳ ראשון בבית לא ישמע ממני יותר.
*אני כמעט לעולם לא אזום פניה לגבר שמוצא חן בעיני (גם אם הוא עושה לי את זה ברמות על-חלל), כי אני מאמינה בכל לבי ש׳אין לא יכול, יש לא רוצה׳ וזה לגמרי התפקיד שלו.
*אם מישהו נפרד ממני, הוא לא ישמע ממני יותר לעולם, גם אם אני מתה ליצור קשר מחודש - כי דחייה מפחידה אותי יותר מהכל.
***
זהו,
נראה לי.
קחו שיר כדי שתוכלו להתאושש (ביצוע פי מליון טוב מזה של אירוסמית׳).
😈