לפני 3 חודשים. יום שלישי, 16 בדצמבר 2025 בשעה 0:41
הדחף הישן הזה שקיים בי,
להיכנס לרכב
ולנסוע ולנסוע ולנסוע,
ולא להפסיק לעולם.
בלי מטרה,
בלי כיוון מסוים,
פשוט לנסוע ולנסוע
לעולמי עד.
****
יש משהו מדיטטיבי בנהיגה,
במיוחד אם היא לאורך זמן
והנוף חורפי וגשם
ויש דממה ברכב,
או פסקול שאינו משתלט על המחשבות.
ואז הן פשוט זורמות להן בשטף,
כמו שרשרת בלתי נגמרת.
הרהורים שנשזרים זה בזה,
אנקדוטות,
תובנות.
לופ אינסופי של הגות
שאינה רלוונטית לכלום ולשום דבר.
והגוף נכנס למוד של רגיעה דרוכה,
כזו שמאפשרת נהיגה בטוחה
אבל אינה מצריכה מתן תשובות
לאף אחד ולשום דבר.
***
פשוט לנסוע
ולנסוע
ולנסוע
רחוק רחוק מכאן
ולא לעצור לעולם…