לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

My Unforgettable Fire

זאת אני, הכי חשוף וגולמי שיש.
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
לפני 4 חודשים. יום שלישי, 11 בנובמבר 2025 בשעה 0:30


״…ובשיברונו ימשיך להתקיים״

לורד ביירון

 

לפני 4 חודשים. יום שני, 3 בנובמבר 2025 בשעה 13:39



בכלום זמן.

מהשיחה הראשונה.

פיצחת אותי בשניה וחצי.

כמה קשה לי להודות בכך,

עם כל הציניות שלי.

בשקט שלך,

באסרטיביות הדוממת,

בבטחון העצמי.

לא מהסוג של השופוני,

אלא כזה אמיתי, שמגיע ממקום של

״אני יודע מה אני מביא לשולחן״.

הבטחת ועשית.

קילפת,

השתקת את רעשי הרקע,

חדרת,

עטפת,

ואז

שברת,

ריסקת,

ניתצת.

כל זכר לחומות ההגנה שבניתי בדם,

דרך כל טראומות העבר.

הכל התמוטט לעיי חורבות.

ואז לקחת הכל,

השארת אותי עומדת ככה,

לבדי,

משוללת הגנות,

ערומה נפשית,

להתמודד עם הריק הזה,

שוב.

לפני 5 חודשים. יום שני, 20 באוקטובר 2025 בשעה 5:46

ככה זה כשנשבר הלב עוד קצת.

פאתוס.

😔

לפני 5 חודשים. יום שישי, 3 באוקטובר 2025 בשעה 2:56


שוב הלימבו הארור של החגים.

איזה יום היום לעזאזל, בשגרה המטולטלת וחסרת היציבות של המדינה המוטרפת הזו?

אני מנסה להיאחז בשיניים בריטואלים הקטנים שמסדרים לי את הרעש התמידי שבראש.

במשהו שימיין לי את המחשבות הבלתי פוסקות לתיקיות מסודרות במוח:

״קריירה״, ״חברים״, ״אימהות״, ״זמן לעצמי״, ״ספורט״, ״אתה״.

אתה, אתה, אתה.

אני מנסה לשווא למנן את הכמיהה האינסופית.

לשלוט ברעב שאין לו שובע.

לאלף את המפלצת הזו שהתעוררה שוב.

***
ליבידו הוא לא רק סקס.

הוא כוח החיים.

כאן.

עכשיו.

נוכח.

חזק.

פראי.

סוער.

חסר מעצורים.

וזה שלך, מפשיט אותי מנטלית ואז פיזית.

בברוטליות.

בלי להתנצל.

טורף כל סנטימטר בנשמה ואז בגוף.

***

זו התגובה הפיזית שמקפלת אותי לשניים כשאתה מדבר אלי.

הבטחון המערער הזה שלך שמעורר בי כעס.

מי אתה בכלל שתתפוס עלי בעלות?

באיזו זכות?

היהירות הזו.

הדיבור הנחרץ.

הקילוף שלך את השכבות שלי.

זה מכעיס אותי כל כך שאני לא יכולה לשלוט בתגובות של הגוף שלי.

בהתכווצויות של הנרתיק.

בחום שעולה מהאגן אל הבטן.

בדופק שמתגבר.

בקוצר הנשימה.

בתזוזה חסרת האונים שלי במקום.

בפטמות שמתקשות בשניה.

לך לעזאזל!

אתה מערער לי את השגרה המאולצת שהצלחתי לייצר לי, במאמץ עצום.

אתה מנטרל בשניה את המענה המתריס שלי,

זה שמחפה על הפחד ממישהו כמוך.

אתה ממיס בקלות מביכה את כל ההתנגדויות שלי,

פולש לי לראש, ואז לגוף.

אתה קורא את המחשבות והרצונות שלי בפשטות מקוממת.

נותן לי לחשוב שאני שולטת בסיטואציה, עם החיוך הקטן הזה שלך, ואז הופך עלי את היוצרות, בלי טיפת מאמץ.

***
שנים של עבודה עצמית שהלכו לפח.

מי אתה בכלל?!

באיזו זכות?!

אני שונאת אותך!

אתה מפחיד אותי.

אני מפחדת.

בבקשה אל תפסיק.

בבקשה, לעולם.

עוד.

ממך.