|
|
|
The grass was greener”
The light was brighter
The taste was sweeter
The nights of wonder
With friends surrounded
The dawn mist glowing
The water flowing
The endless river
“For ever and ever
שנתיים של כאב לאנשים שמעולם לא הכרנו,
בואו, בואו כבר!
כמה אנחנו מחכים לכולם!
שנכנס לי לעיניים.
האפור הזה שבשמיים שמתמזג בהן.
הן בד״כ ירוקות, אבל האפור שבשמיים פולש גם אליהן, לפעמים.
כמו הגשם.
גם הגשם נוזל לי מהעיניים לעיתים.
***
״את ילדה של חורף״ אמא תמיד אמרה לי,
״ילדה של חורף שנולדה בחורף, הגיוני שתאהבי אותו״.
***
אני חיה בנינוחות בתוך האפור והגשום הזה.
הוא פורט לי על נימי הנשמה.
ודווקא שם, אני מרגישה הכי חיה.
הכי שלמה.
הכי אני.
כשחשוך ואפרורי ורטוב,
שם אני מרגישה הכי בבית.
כי זה מוכר ומחבק ועוטף ומבין.
וכמו במשחק של כלים שלובים האפור הזה מתמזג לי בתוך הנשמה ובעיניים, עד לאיזון המוחלט.
בפנים ובחוץ, הכל אפור.
אפור ושלם.
ונינוח ואהוב כל כך.
***
ושם, מתוך האפור, יש בי את הכוח לצמוח.
ודווקא שם, מתוך האפור, אני בונה מחדש,
תקווה.
