הם תמיד חוזרים משום מה
על שתיים ולפעמים על ארבע
זה כל כך טרן אוף לא לדעת להתמודד עם סירוב.
כשאני לא רוצה אותך אני חדה וברורה.
מנומסת. אף פעם לא אפגע בך
אני יודעת לדייק לעצמי בדיוק מה אני רוצה וזה מה שהופך את זה לכל כך קשה.
יש שני סוגים של סרבני סירוב:
האחד נפגע לו האגו והוא נכנס לטנטרום, שולף את כל העלבונות שיש לו בקנה שאני כמעט משוכנעת שהוא יושב לו מאחורי מסך הטלפון שלו ובוכה כמו ילד קטן על הרצפה באמצע הקניון. מביך.
השני מנסה לשכנע, מתרפס. קצת יותר בקלאס אבל הופך את זה לקצת לא נעים כבר יותר ממה שזה. הוא יקבל את זה בסוף ונסיים בהבנה, כמובן שזו אני זה לא אתה. שקר לבן. כדי לא לפגוע כמובן.
הוא יצוץ פעם בכמה זמן. לבדוק אולי שיניתי את דעתי. פה כבר הלך לך כל הקלאס אדוני.
אני הרגע שחררתי אותך לחופשי, אז למה לעזאזל שאחזור בי??
בשנה שלמה שאני דוחה על ימין ועל שמאל (בנימוס כמובן) רק אחד! לקח את זה כמו גבר.
שאל למה והתעניין, ורק על זה הייתי חייבת לו כנות. טוב נו אולי חלקית. אבל אני לא אגיד לגבר שיש לו זין קטן שיש לו זין קטן. ושלא עומד לו בנוסף לכל.
באתי רעבה ויצאתי עוד יותר מורעבת. תודה על הקוקטייל ועל הצחוקים היה נהדר, תן לי עד מחר אני אגבש הודעה שתשים סוף למשהו שעוד לא התחיל.
לדעת להתמודד עם סירוב זו בגרות
זה לקבל ולהבין שאתה לא הטעם של כולן ופשוט להכיל את זה
זה יכול גם לא להסתדר גם אתה חתיך על. לפעמים אין כימיה מאחורי המסך. קורה
קח את זה כמו גבר ותרפה. אין יותר גברי ומוערך מזה