קסנדרה

נכון?

אני שוקלת לבטל את הפיזיותרפיה ואת הבייביסיטר ולהישאר אצל אמא עד יום שני, כי אני מתה מפחד. אני לא אוהבת את הפתרונות שהמוח שלי מוצא. אני באמת באמת מפחדת מיום ראשון.

אבל היי, היום, בפעם הראשונה מזה חודש וחצי, הצלחתי לשיר. עברית, אנגלית, צרפתית, סלסולים, ראפ, נמוכים, גבוהים. הצלחתי הכול. עוד קצת מכוחכחת, אבל שרתי והרגשתי כל כך כמו עצמי.

ועבדתי הרבה, שזה טוב, וסיימתי משימות מעיקות, ומצאתי מכתב שאחותי הקטנה כתבה לי בקיץ, ובכיתי וצחקתי וגמרתי הרבה.

והסתפרתי, סוף סוף. קיצרתי קצת ודירגתי ופתאום אני נראית לי נורא יפה ויש לי חשק להתאפר ולצאת החוצה בבגדים מספיק חושפים מספיק מכסים, לתת לאנשים להסתכל עליי, ולשתות יין ולשאוף אוויר בין השיניים ולחשוב על טוני מוריסון.

אני לא רוצה שזה ייגמר.