שבוע עבר.
היא מתעוררת בבוקר, מכינה ארוחת בוקר קלה לכולם, עוזרת לילדים להתארגן וחוזרת למעלה. מתקלחת. מלמטה שומעים רק את המים הזורמים.
במשך היום היא מסדרת מנקה, מכינה ארוחת צהריים ואח"כ גם ערב. בערך בשבע בערב היא נעלמת בחדרה ולא תצא משם שוב עד למחרת בבוקר.
שגרת האופר.
זה היה יום שלישי בערב. מ. וא. באו לארוחת ערב מאוחרת. הרבה יין נשפך באותו ערב. הם עזבו בסביבות חצות, חייבים היו לחזור לבייביסיטר.
נשארנו רק שנינו. מעט שתויים. יושבים בסלון מול הטלויזיה הסורה וברקע עוד מתנגן הדיסק החדש של רייכל שא. הביא איתו.
ריח של סקס עמד באויר.
מבט ומגע וליטופים.
החלונות פתוחים. אויר חמים ונעים זורם פנימה אל תוך הבית.
ריח של ליל קיץ.
רעש קל מלמעלה.
קולות רכים של רגליים שיורדות במדרגות.
"היי...אתם עדיין ערים?"
"זה בסדר אם אני אכין לי קפה ומשהו קל לאכול עכשיו? לא נרדמת ותפס אותי רעב קל".
מבט אחד הספיק....
"כן...בטח...בעצם, בואי, תשבו בחוץ. בגינה. אני אכין לכולנו משהו קל."
לפני 15 שנים. 16 בפברואר 2009 בשעה 23:02