מדף הצעצועים

מה כבר יכול לשבור את רוח האדם מלהאמין במשהו,מלבד אכזבה?
אני לא מרגישה שינוי מהותי בהתנהלות הדברים,לכאן או לכאן,מידי פעם כמה מילים שמשדרות עוד תקווה לטוב.

אני לא חזקה כל כך בתרגילי מתח,במיוחד בבית ספר,בשיעורי התעמלות,הייתי מקפצת למתח ומיד נופלת.
זה גרם לי לפחד ממצב שאצטרך להיות תלויה על משהו בשתי ידי בלבד,כשמתחתיי,אם אשמוט את ידי,יצפה לי מוות?

אני חיה במצב של מתח ודריכות,לכל אירוע או שיחה,ומיד אחר כך לנתח אותם בראש,כי כזו אני.
אבל כמה עוד תוכל למתוח אותי?

אני יודעת שאתה קורא את הבלוג שלי,אני מצטערת שבטעות סיפרתי לך עליו,למרות שאמרת שלחלק הזה שבי,צעצועית הריגשית,אתה נמשך.

תאמין שהרגשות שלי אמיתיים,תאמין שהבחירה שלך בי תהיה הנכונה.
אל תאמין שהמצב הזה יתקיים כמו שהוא היום לאורך זמן.
תאמין במה שאני מייצגת עבורך,שלווה ומפלט
אל תאמין שאהיה שם בשבילך אם המצב היום לא יקבל תפנית ובקרוב.

אני מדמיינת שעון חול מתהפך והחול מתחיל לרדת,למלא את החלק התחתון הריק,אין לי מושג תוך כמה זמן יתמלא החלל התחתון,אבל יש לי מושג ברור מה יקרה.

מתפללת,חזק חזק,שנעבור את זה.

רוך וקושי

ביצוע: אסף אמדורסקי
מילים ולחן: אסף אמדורסקי



מה שלא תחשוב
רוח חדשה תנשוב
תזרום כמו מים על כתפייך
חלקות כמו משי
מסך שקוף
שט על עיקולי פנייך
המוארים באור עיני

מתייפה מיום ליום
בקולך אומרת רוך וקושי
באותו הזמן, באותו המקום
רוך וקושי

איך נתת לשעות ההן לגווע
פתאום לנשור כלא היו מעולם
קוצים בנשמתך
אור חיוור
לא של מחלה
אבל את בהירה
ואני רואה אותך כמו שמש

[i]