מדף הצעצועים

והפעם עם בחור חדש 😉

רגש?אין לי
געגועים?אין לי
מחשבות עליו?אין לי

מה אני עושה איתו?לא יודעת.

אולי סתם מקווה שמשהו יתעורר.
אולי לא רוצה להיות שוב לבד.




צעצועית בודדה.

אני מרגישה שאולי הגיע הזמן להפרד ממך,להשאיר אותך זיכרון,לקח,עוד חוויה.

נמאס לי להסתיר אפילו את הידידות המוזרה שלנו,לא רוצה להתחבא מאף אחד.

אוף,עצוב לי לכתוב את זה,אבל אני מתבשלת עם עצמי על זה כבר כמה ימים.

אני חוזרת לפינה שלי,ממשיכה הלאה.

חבל לי שזה לא אחרת.

אני מאמינה שאם לא תרצה לוותר על הקשר שלנו,אם הוא היה או חשוב לך,לא תוותר עלי.
אבל לא ככה,לא כמו שהוא מתנהל היום,תחת מעטה סודיות שלא היו מביישים את השב"כ.

אתה יודע איפה למצוא אותי כשתרצה.



צעצועית.

לא כתבתי עד עכשיו כי לא רציתי להפרד ממך רישמית,אבל הבנתי היום שאני לא נפרדת ממך,אתה היית וכנראה תשאר חלק ממני.
הרבה דברים חיוביים אני זוקפת לזכותך,אמרתי לך את זה לפני כמה ימים ולא הבנת על מה יש לי לזקוף דברים לזכותך,בעינייך סה"כ פגעת בי.
בעיניי,הראת לי את מה שאני מזמן מסרבת לראות.
שאת האושר שלי לא אמצא כנראה בין השוט לאזיקים......

ב2 הידים הגדולות שלך,עטפת אותי חיבוק חם,מגן ודואג,נתת לי להרגיש בטוחה.
כל בוקר שהתעוררתי,דבר ראשון חיפשתי את ההודעת בוקר טוב שלך,לחייך לי את היום,לדעת שחשבת עלי בשעה כל כך מוקדמת של הבוקר.
רק עצם הידיעה שאתה חושב עלי,עשתה אותי מאושרת,ואני יודעת שגם היום,אתה חושב עלי,וזה עדיין עושה אותי מאושרת.

אני שמה לב למילים קטנות,כאלה שאתה פולט כדרך אגב,לא במחשבה תחילה,ואני לא יודעת אם אתה שם לב בבחירות המילים שלך.
סתם לדוגמא,באחת השיחות לפני שבוע וחצי,אמרתי לך שהתגעגעתי אליך ואתה ענית לי שגם אתה חשבת עלי.
המילים שלך ננעצו עמוק בבטן,הבנתי שאולי הדבר האחרון שהרגשת אלי היה געגועים.
היום אמרת לי שאם לא היית מתגעגע אלי לא היית ממשיך להתקשר,אני מאמינה לך שאתה באמת מתגעגע אלי היום. לא יודעת למה אתה מתגעגע,אולי לסקס,אולי לשקט,אולי אפילו סתם אלי,צעצועית קטנה....

היום בשיחה שלנו,סיפרתי לך שחברה שלי יוצאת עם מישהו שבוע וחצי והם בדיוק בעיצומו של ריב,ואז כדרך אגב,אמרתי משהו שיושב לי מאז בראש....
מעולם לא רבנו.
הטונים שלנו עלו רק בזמן הסקס או הצחוק.
באמת למה צריך לריב,כשהכל פשוט נראה טוב?
והיה לנו טוב...

חום אנושי.גרמת לי להרגיש חום אנושי והענקת לי את הזכות לתת לך גם חזרה.

אני יודעת שאתה כבר מבין ויודע בערך מי אני.
אני מקווה שעד עכשיו מצאת אותי עומדת מאחורי המילים שלי.
אני מתפללת שתנתק את חבל התבור ממנה,ותתחבר חזרה אלי.

אז עכשיו אתה מבין למה אני מייחסת לזכותך כל כך הרבה?
גרמת לי להבין מהו אושר אמיתי,מהו חיוך אמיתי,גרמת לי לרצות להעניק ללא קשר לתמורה.

הבנתי שזה מה שאני רוצה,אולי כבר לא איתך,אבל ככה אני רוצה.

שלך,איפשהו כנראה,לתמיד

צעצועית.

תיק תק...


תיק תק.....


תיק תק.....





בום!!!

מה כבר יכול לשבור את רוח האדם מלהאמין במשהו,מלבד אכזבה?
אני לא מרגישה שינוי מהותי בהתנהלות הדברים,לכאן או לכאן,מידי פעם כמה מילים שמשדרות עוד תקווה לטוב.

אני לא חזקה כל כך בתרגילי מתח,במיוחד בבית ספר,בשיעורי התעמלות,הייתי מקפצת למתח ומיד נופלת.
זה גרם לי לפחד ממצב שאצטרך להיות תלויה על משהו בשתי ידי בלבד,כשמתחתיי,אם אשמוט את ידי,יצפה לי מוות?

אני חיה במצב של מתח ודריכות,לכל אירוע או שיחה,ומיד אחר כך לנתח אותם בראש,כי כזו אני.
אבל כמה עוד תוכל למתוח אותי?

אני יודעת שאתה קורא את הבלוג שלי,אני מצטערת שבטעות סיפרתי לך עליו,למרות שאמרת שלחלק הזה שבי,צעצועית הריגשית,אתה נמשך.

תאמין שהרגשות שלי אמיתיים,תאמין שהבחירה שלך בי תהיה הנכונה.
אל תאמין שהמצב הזה יתקיים כמו שהוא היום לאורך זמן.
תאמין במה שאני מייצגת עבורך,שלווה ומפלט
אל תאמין שאהיה שם בשבילך אם המצב היום לא יקבל תפנית ובקרוב.

אני מדמיינת שעון חול מתהפך והחול מתחיל לרדת,למלא את החלק התחתון הריק,אין לי מושג תוך כמה זמן יתמלא החלל התחתון,אבל יש לי מושג ברור מה יקרה.

מתפללת,חזק חזק,שנעבור את זה.

רוך וקושי

ביצוע: אסף אמדורסקי
מילים ולחן: אסף אמדורסקי



מה שלא תחשוב
רוח חדשה תנשוב
תזרום כמו מים על כתפייך
חלקות כמו משי
מסך שקוף
שט על עיקולי פנייך
המוארים באור עיני

מתייפה מיום ליום
בקולך אומרת רוך וקושי
באותו הזמן, באותו המקום
רוך וקושי

איך נתת לשעות ההן לגווע
פתאום לנשור כלא היו מעולם
קוצים בנשמתך
אור חיוור
לא של מחלה
אבל את בהירה
ואני רואה אותך כמו שמש

[i]

תגובה ל:
פורסם לפני 2 ימים על ידי קטסטרופה • הגב להודעה זו
עוד אחת שגילתה "סוד"..
בעברית זה:
עוד מפגרת.

טוב נו, עוד "תמימה"..


אז זהו,שלא.
אומנם אני בוחרת לתת ביטוי יותר לחלק האמוציונלי שבי בכל מה שקשור למערכת יחסים הזו,אך זה לא אומר שאין בי היגיון וריאליות.
אני לא מוכנה לוותר על הקשר הזה,זה לא אומר שעם חלוף הימים,דברים לא ישתנו מגמתית,אני לא אוכל להמשיך להיות אופטימית ואז ההיגיון ישתלט על הרגש,והקשר ינותק מצידי,או יעבור לרמה אחרת שהייתה יכולה להתאים לי לו הייתי נפגשת עם גבר נשוי{אני לא בעד קשר עם גבר נשוי,בלשון המעטה..}.

אז אתה יכול לקרוא לי מפגרת,אבל לא תמימה וגם לא במרכאות.
אני לא ילדה מאוהבת בת 20,יש לי מספיק ניסיון חיים,ורזומה מפואר{יחסית לגילי }

אני בוחרת להיות אופטימית,כי אופטימיות זה הויטמין שלנו לפתוח את היום.

עכשיו,אחרי שהבנו שלא מדובר בעוד ילדה שידעה גבר ראשון בחייה,אני יכולה להמשיך להתבכיין בשקט??

אחרי שבוע ויומיים של סוג של נתק,נפגשנו היום.

עומדות לי דמעות בעיניים,רק מהמחשבה על השנייה שפתחתי לך את הדלת וכל כך רציתי לחבק אותך, להרגיש אותך.

הפכתי מבת זוג לגיטימית למאהבת,למישהי שצריך להסתיר אותה.

כואב לי שאני מציעה לך שלווה נפשית,אי מבטחים ואתה לא מסוגל כרגע לקבל.

היום צחקתי עליך,על החולשה שלך מולה,רציתי שהמילים יכאבו לך,שיצרמו לך באוזן.

ידעתי שזה עלול לקרות,הזהרתי אותך שלא תעיר את השדים בתוכי,אבל התעקשת לא לקחת בחשבון שאולי צוציקית כמוני באמת תהיה מסוגלת להכאיב לך,ועוד לא התחלתי...

אמרתי לך שמול כל כאב פיזי שתעביר אותי,המילים שלי יכאיבו לך יותר,גם זו תהיה הנשימה האחרונה שלי-תדע שהיא הייתה מלאה בצחוק,עליך.

אני רוצה שתחזור להיות הגבר שהכרתי,בטוח בעצמו,דומיננטי.
אני אקבל אותך גם בסמרטוטיות שלך,אבל היא חייבת להיות בר חלוף.
אתה חייב לרצות לשכוח אותה ולהעלים אותה מהחיים שלך,משלנו.

היום כמעט אנסת אותי,אני עוד בהלם שהמכנסיים לא נקרעו ממש מהמשיכה שלך,חנקת אותי חזק מדי, והסטירות שהנחתת על הלחי שלי כאבו לי דווקא בצד השני...ועד לרגע כתיבת מילים אלה...

אבל אמרתי לך,אתה יכול להכאיב לי כמה שתרצה-זה לא ישכיח מילים שיחרטו לך עמוק בראש.



אני רוצה אותך,שלי ורק שלי ריגשית.
אני מוכנה לעשות מה שצריך כדי שתשכח אותה כבר,שתצליח לעמוד מולה ולהגיד לה פשוט לא.

מי שראה אותי מתאבלת על הקשר שלנו,לא מבין למה אני עדיין רוצה.
אני לא חושבת שאף אחד יבין,כמה התחושה שיש לי איתך נדירה,לא מוכנה לוותר עליך.
לא רוצה להרים ידים ולהשאיר אותך מולה,לבד,חלש.

התקופה הקצרה ההתחלתית שלנו הייתה כל כך מדהימה.
אני לא אשכח לך אף פעם,שבאמצע אחד הלילות,התעוררתי וראיתי שהדבקתי אותך לקיר ואין לך מקום לזוז,מהר הסתובבתי לצד השני של המיטה,אבל אתה הרגשת אותי זז,הסתובבת אחרי וחיבקת אותי וככה נרדמנו שוב,בלי מילים.
איך אפשר להניח לך ללכת?
איך אני יכולה להגיד לך שתיקח את הרגליים שלך רחוק מהחיים שלי?

יש לי כלל בחיים-אני בחיים לא אריב עם עוד בחורה על גבר,יש כל כך הרבה גברים,שרק צריך ללכת ולבחור.

ואני מוכנה להכנס למלחמה איתה. להלחם על הנשמה שלך,על הלב שלך.

תגיד תודה שהצלחת להכנס לבחורה כמוני ללב.
אני לא מתכוונת לוותר לך,פשוט לא!


היום לא יכולתי לתת לך ללכת בלי להגיד לך,אחרי המילים הקשות והמכות,כמה שהתגעגעתי אליך ושהיית חסר לי.
כל הלילה אני מקשיבה ללהקה שאתה אוהב ושיר אחד שכל הזמן חוזר על עצמו מכל הרשימה של השירים משום מה:"DONT YOU CRY" אז אני מנסה 😄

הלוואי שנצליח לשרוד את זה.
הלוואי שתעשה מאמצים,להתגבר עליה,להתמקד בעצמך,בחיים שלך,באושר שלך,שתבנה את עצמך מחדש.
הלוואי שתמצא מחדש את כל אלה,ושתמצא לי מקום אצלך בלב.

אתמול הייתה לנו שיחה מאוד ארוכה וקשה.
הרבה דברים הונחו על השולחן ואתה השארת לי את האופציה לצאת מהקשר כל עוד נפשי בי.
באמת, חשבתי על זה אתמול אחרי השיחה,קצת היה לי קשה,אחרי שיחה של שעתיים בטלפון,לא רציתי לחשוב על כלום ורציתי רק לישון אבל המחשבות לא נתנו לי להרדם.
עם כל החששות שלי,אני שמה מולם על המאזניים את האושר שאתה מסב לי.
אני מוכנה להתמודד עם כל ריקושט שיעוף בעקבות העבר שלי או שלך.
התעוררתי וכולי החלטה.
לא לוותר על האושר.
אני יודעת שקשה לך מאוד,ידעתי את זה כשנכנסתי לקשר איתך ואחרי אתמול אני מבינה יותר.
אתה מבין שאני מסוגלת להתמודד איתך?
אני יודעת שהרבה נשים אמרו לך לפני והתאכזבת לגלות שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.
אבל תן לי הזדמנות להוכיח לך שאצלי המשפטים "חיים ומוות ביד הלשון" ו "לב ופה כאחד" הם לא רק משפטים.

כמו שאתה אמרת לי שאני יכולה להגיד לך הכל,ואני מנסה. אני רק רוצה שתנסה גם לבטוח בי,לסמוך עלי שאני לא אעלם.

לפעמים,אני מסתכלת עליך,ואתה שואל אותי על מה אני חושבת,אני עונה לך תשובות מפוזרות או שאני לא חושבת על כלום.
אז אני חושבת,כל הזמן חושבת.
חושבת על כמה מאושר אני אוכל לעשות אותך,לפחות כמו שאתה עושה אותי.
אני מסתכלת עליך וחיוך מרוח לי על הפנים,ואתה מביט בי חזרה,בעיניים בוחנות וגבות מקומרות,כאילו"מה את מסתכלת עלי?"
הלוואי שפעם אחת אני אסתכל עליך,ואתה פשוט תסתכל חזרה ותחייך,בלי לחקור את פשר המבט והחיוך,פשוט להבין.שטוב.

שנינו אנשים חבולים שנכנסים לקשר זוגי,אני עוד מעכלת את הרעיון שקראת לי "החברה" ואתה בטח מתמודד עם זה בעצמך.
אני לא רוצה שאנשים שהם כבר לא חלק מהחיים שלנו{אקסים למיניהם/ן} יכנסו ביננו,ישנם ההשפעות ועל זה אין לנו שליטה,אבל עם אמון שאני מקווה שיבנה היטב עם הזמן,נוכל להשאיר חלק גדול מהדברים מאחורינו.
אני שמחה על השיחה שעשינו אתמול,ואני יותר מהכל מקווה שאתמול היה לנו לשיעור.

התעוררתי היום מלאת תקווה ונחישות לא ללכת לשום מקום.

אני כבר לא יודעת איך לאכול אותך,לפעמים אני פשוט לא מבינה.
לפעמים אני בטוחה שאתה כמוני,מאוהב.
לפעמים נדמה לי שאתה משחק,בי.
כשאתה איתי,הכל רגוע,הכל נראה הגיוני כשאתה מחבק אותי,מנשק אותי.
אז למה אחרי שאתה הולך אני מפחדת שלא תחזור?
כל פעם מחדש,כשאתה אומר:"הגיע הזמן שאלך הבייתה",אני מנסה לשחק אותה רגועה,אבל בפנים אני מתהפכת,"בבקשה,אל תלך" צועקת בלחש,אולי הפעם תשמע?

כשהייתי לבד,הייתי חזקה כמו סלע.אטומה,דבר לא נגע בי,בודדה ללא נפגעים בנפש.
כשפתחתי לך את הדלת של הבית והכנסתי אותך לחיים שלי,אוטומטית עשיתי את עצמי פגיעה יותר.
לא רגילה לכל הרגשות שמציפות אותי,שלא תטעה,אני מחבקת אותן באהבה ומקווה שלעולם לא יעלמו.
אבל לא יודעת להתמודד איתן,הן כמו תופעת לוואי לא מוכרת של תרופה.

קנאה,פחד מנטישה,אהבה חד סיטרית.

החלטתי היום משהו.נכון שיש לנו תקשורת מספיק פתוחה לדבר על הכל ובהבנה.
יש דברים שלפעמים אני בעצמי בהלם מהם,ואני חוששת איך יראו בעינייך אם אדבר עליהם.
אז החלטתי לכתוב,בעיקר בשביל עצמי,להתמודד עם התופעות לוואי.
אולי מכאן השדים לא יראו נורא כל כך....