מדף הצעצועים

אתמול הייתה לנו שיחה מאוד ארוכה וקשה.
הרבה דברים הונחו על השולחן ואתה השארת לי את האופציה לצאת מהקשר כל עוד נפשי בי.
באמת, חשבתי על זה אתמול אחרי השיחה,קצת היה לי קשה,אחרי שיחה של שעתיים בטלפון,לא רציתי לחשוב על כלום ורציתי רק לישון אבל המחשבות לא נתנו לי להרדם.
עם כל החששות שלי,אני שמה מולם על המאזניים את האושר שאתה מסב לי.
אני מוכנה להתמודד עם כל ריקושט שיעוף בעקבות העבר שלי או שלך.
התעוררתי וכולי החלטה.
לא לוותר על האושר.
אני יודעת שקשה לך מאוד,ידעתי את זה כשנכנסתי לקשר איתך ואחרי אתמול אני מבינה יותר.
אתה מבין שאני מסוגלת להתמודד איתך?
אני יודעת שהרבה נשים אמרו לך לפני והתאכזבת לגלות שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.
אבל תן לי הזדמנות להוכיח לך שאצלי המשפטים "חיים ומוות ביד הלשון" ו "לב ופה כאחד" הם לא רק משפטים.

כמו שאתה אמרת לי שאני יכולה להגיד לך הכל,ואני מנסה. אני רק רוצה שתנסה גם לבטוח בי,לסמוך עלי שאני לא אעלם.

לפעמים,אני מסתכלת עליך,ואתה שואל אותי על מה אני חושבת,אני עונה לך תשובות מפוזרות או שאני לא חושבת על כלום.
אז אני חושבת,כל הזמן חושבת.
חושבת על כמה מאושר אני אוכל לעשות אותך,לפחות כמו שאתה עושה אותי.
אני מסתכלת עליך וחיוך מרוח לי על הפנים,ואתה מביט בי חזרה,בעיניים בוחנות וגבות מקומרות,כאילו"מה את מסתכלת עלי?"
הלוואי שפעם אחת אני אסתכל עליך,ואתה פשוט תסתכל חזרה ותחייך,בלי לחקור את פשר המבט והחיוך,פשוט להבין.שטוב.

שנינו אנשים חבולים שנכנסים לקשר זוגי,אני עוד מעכלת את הרעיון שקראת לי "החברה" ואתה בטח מתמודד עם זה בעצמך.
אני לא רוצה שאנשים שהם כבר לא חלק מהחיים שלנו{אקסים למיניהם/ן} יכנסו ביננו,ישנם ההשפעות ועל זה אין לנו שליטה,אבל עם אמון שאני מקווה שיבנה היטב עם הזמן,נוכל להשאיר חלק גדול מהדברים מאחורינו.
אני שמחה על השיחה שעשינו אתמול,ואני יותר מהכל מקווה שאתמול היה לנו לשיעור.

התעוררתי היום מלאת תקווה ונחישות לא ללכת לשום מקום.