בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

געגועים

לא עוד להיות או לא להיות
כשהיא רואה את הדמעות שבעיני
בחיוכה מעניקה לי משמעות
לפני 8 שנים. 16 ביולי 2016 בשעה 8:56

ערגת רזונה מסעירה בשרי,

רגליה עמודי שיש דקים

מציירים בעיני,

לפותות יריכיה סביב צווארי

יונק תנובתה לתוכי.

מרטיט את עורה

גודל ראשה ניבט אלי

מבעד תלתלי ערוותה

ריחותיה חודרים לאפי

עם התנודות,

בהיפרד יריכה מאוזני

מגיעות אלי גניחותיה

ידה לוטפת תללתליה

ארוכים, מתקינה שיערה לאחור

מבליטה צווארה ושדיה

חשופה לעינוגיה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י