ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

געגועים

לא עוד להיות או לא להיות
כשהיא רואה את הדמעות שבעיני
בחיוכה מעניקה לי משמעות
לפני 7 שנים. 19 ביולי 2016 בשעה 5:03

פעם, בילדותי, נהגנו להעריך גבר על פי ידיו,
הייתי מביט אל ידי הגברים שסביבי, רואה את העור, את עובי האצבעות ואת הצפרניים ומשער לעצמי את עוצמת אותה היד, את שעסקה בו, את היסלות, השריטות והמכות שספגה ואת המכשולים שהתגברה עליה.
אני נזכר בתמונות ילדותי כשאני מביט אל ידה המטופחת, כמהה לליטוף וחושש מהמכה.
אני מודד בעיני רוחי את התעגלות כך יד ימין ומדמה את התאמת ההתעגלות ללחיי הימנית.

תוהה אם תסיר את הטבעות כשתניח את ישבני על בירכיה ותצבע אותו בגוונים האדמדמים החביבים עליה.

כך יושב, מביט בה בעיני ילד, הפחד מרטיט באזור הגרון הנמוך, ממתין לליטופיה ונזקר.

אשת לפידות n​(שולטת) - נשמע לי פוסט דליק
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י