לא רציתי שתשלים אותי.
הוא היה מצטט מובאות מרשימות על פעולות מעיים, שלפוחית השתן, מקלל את מגדרי ומוצאי, ומאיים באופן גס ונהיר בהכאות נמרצות באיברי גוף רגישים במיוחד.
לרוב היה מתפלא על טיפשותי, שלא עלתה בקנה אחד עם זקפתו וחלומותיה באותו רגע.
אתה מטיח לעברי אפוריזמים נקיים. מבחינתך נתון שנולדתי על מנת להיות עבורך ובני מינך. גם אם בטעות אני נדמית כנזירה חיוורת.
לעתים אתה מאיים בהוכחת כיעורי, ואז מאשים את תודעתי האיטית והרופסת. (זאת למרות שלא היית מכיר בי לולא עיניי הרעבות, שיערי הסתור, פי הפעור, הכוס המפריש וחור התחת המזמין.)
כל הטרחה הזו, למרות שגפיי כבר נכפתו, פי נחסם, נדקרתי, נחבטתי והוכאתי מזמן.
איזה מבחן תעמיד בפניי כעת, שיקל על קיומי בעולמך? איזו נבחרת מעודדות תעזור לך לבוא לכאן, ללפף את שערי, ולגזום את גאוותי?
מתי תבין שאתה רע מיסודך? - מיוצר בקפידה, אך בכל זאת רע אתה. והיום, עדיין, מתקעש אתה שאהיה שלך, מבלי שתקח אותי.