טיול בשכונה בה גדלתי.
ופתאום הזכרונות עולים במפתיע.
הנה בבניין הזה בקומה השלישית גר הזקן
שנתן לי סוכריות.
ובו זמנית הושיב אותי עליו והתחכך.
זוכר את ההפתעה שחשתי כשהדבר הקשה והבלתי ברור הזה נצמד אליי מעבר לבגדיו.
ובימים הבאים אחרי בית ספר איך שוב הייתי חוזר.
ספק לסוכריות ספק לתחושה.
וכאן בבנין הזה קומה שניה, גר הבחור הצעיר, שכמה שנים מאוחר יותר הראה לי תמונות של בחורות בחוברות.
וכשיצא מגדרו ושפך פעם אחת,
אמר לי: זה רק פיפי לבן, אף פעם לא יצא לך פיפי לבן?
אני זוכר כמה לילות שכבתי במיטה לאחר מכן מנסה לפענח את מה שקרה לו, עד שירד לי פתאום האסימון, והתחלתי לשפשף ולשפשף עד שחוויתי את השפיכה והאורגזמה הראשונה.
אורגזמה ראשונית שהיא חוויה וריח שלא יחזרו כנראה לעולם.
והאבסורד הוא שאני זוכר את הרגעים הללו לטובה.
ואין לי שמץ כעס עליהם,
אין לי כלום בנוגע אליהם למעט אולי קצת רחמים.
שבת שלום לכוווווווולם.
