לפני 7 שנים. 21 באוקטובר 2016 בשעה 14:22
היא עסוקה, ואני כותב לה פוסטים. בראש.
עכשיו, למשל, חשבתי על כמה אני מאושר שיש מישהי שיודעת עלי הכל.
ושאני, סוף כל סוף, יכול (וצריך) לספר לה הכל עלי.
ושהיא מכילה ומקבלת אותי כפי שאני.
ושהיא מתעללת בי ומשמישה אותי לצרכיה.
ושאני הכי נהנה מזה בעולם.
ושאני לא מפסיק אפילו לרגע לחשוב עליה, גם כשהיא לא מדברת איתי שעות ארוכות.
היא עסוקה, אז אני יושב בשקט וחולם בהקיץ על היד הסוטרת שלה.
יד שאני חייב לה את מהותי...