בקצב שלה.

היא רק אומרת שהיא רעה אלי. זה פשוט לא נכון.
היא הכי טובה אלי בעולם. הכי מטריפה אותי. הכי עושה לי את זה. הכי קוראת אותי מכולם.

בפועל, אני מוצא את עצמי רק מחכה שהיא תהיה "רעה" אלי.
שתיקח אותי לקצה, שתטריף אותי.

למדתי כבר שהמשימות שלה הם מלאכת מחשבת.
היא כל כך קוראת אותי, כך שהיא יודעת עוד לפניי, מה ארגיש במהלך ובסוף המשימה.
וכבר יודעת במוחה המבריק איך תיקח אותי מאותה נקודה ולאן אגיע במשימה הבאה.

היא טוענת שלמרות אהבתי העזה לכפות הרגליים שלה, אני לא יודע לטפל בהן כראוי.

ולכן, הערב אני הולך לצפות בסרטי פמדום על מנת ללמוד.

ציינתי כבר שאסור לי לאונן עד להודעה חדשה?

ציינתי כבר שהיא ממש לא רעה אלי?

אוח...  :-)