בקצב שלה.

מעסה לך את כפות הרגליים וחושב,
איך שפר גורלי, שיש לי פתאום שולטת בבית.


כמו בדמוקרטיה. הסכמת להעברת השילטון בדרכי שלום.   :-)
רק שהשילטון מבחינתי עבר מדמוקרטיה למונרכיה.

מעבר להכל אני אוהב שזה מוכל גם בדברים הקטנים, 
ביום יום.

איזה ערוץ אנחנו רואים, 
איזה מוזיקה נשמע עכשיו,
לאן נלך, מה נעשה.
מה קונים.
ואת מאושרת. מלכה.


אני זוכר שהבן הקטן שלי היה אומר לי בקול מורד: "אתה לא מחליט עליי".
אבל אני,
טוב לי כשאת מחליטה עליי.
נכון לי שאת מחליטה עליי.


מי היה מאמין רק לפני חצי שנה, שנגיע למצב בו אני אסניף את כפות רגלייך, תוך כדי איבוד עצמי לדעת ופליטת אנחה חייתית.
ארים את עיני אלייך בחשש, ואראה שאת מביטה בי במבט שכולו הנאה והכלה.
אם מישהו היה אומר לי שכך יקרה. הייתי בטוח שהוא משוגע.


שזה יהפוך לדבר טיבעי שאני מת על הריח של הרגליים שלך, הכוס שלך, התחת שלך. שלך.

ומה שהכי גורם לי אושר?
שלאט לאט, יותר ויותר, את מבינה שאת ראויה לכל זה. 
את מבינה שאת מלכה.
אני רואה את זה, ומתמלא גאווה.


:-)