|
|
|
אמצע הלילה או אולי תחילת הבוקר
מתוך שינה ידיי מגששות.
גופך שרחק ממני קצת
מוצמד אליי בעיטוף.
את מחככת את ישבנך אל איברי המזדקר
ואני שומע את הגירגור החתולי שלך
שינה כבר לא תהיה כאן...
איפה את
מניחה את הלב שלך
כשאת יושבת מולי,
פשוקה.
העיניים שלך בורחות
ואני מורה לך להישיר מבט.
את יודעת שאצלי לא יהיה כלום,
אם הלב לא מונח על השולחן
ביחד עם כל השאר.
תהיי אמיצה,
את בידיים הבטוחות של זה שחיכית לו זמן כה רב
עם הידיים האלה אכאיב לך כמו שרק אני יודע
ואיתן אעטוף אותך בחיבוק
שילווה אותך הרבה אחרי שתצאי מפתח דלתי
אבל לא בגיל,
נשים-ילדות כאלה, שעוד נשארה בהן קצת תמימות,
שבמבט שלהן אתה רואה שהן כמהות ללמוד, לצמוח.
ואתה מוביל אותן,
יד ביד, צעד צעד,
לתוך העולם הזה שלך
זה שאתה מעצב עבור שניכם.
והנשים-ילדות האלה,
צועדות איתך, תחת חסותך, תחת מרותך,
ואסור לך לעולם לשכוח,
שמי שהגיעה לעולם הזה ומצאה בך יקום,
סומכת ובוטחת בך שלא תפגע בה לרעה.
בואי קטנה,
קירבי אליי.
אחבק אותך בשתי ידיים ואראה לך מה זה כשגבר אוהב,
אוהב באמת.
את הסימנים שאשאיר על גופך
את תלטפי בדמעות של התרגשות
מול המראה הגדולה במקלחת.
בואי קטנה,
קירבי אליי.
אקלע לך צמה,
לך ולילדה שבך,
כדי שיהיה לי נוח לאחוז
כשאני מוריד אותך אל הרצפה תחתיי
זה כמו לחפש מחט
בערימת שחת
חלמתי אותך
מפושקת, רעבה, מטפטפת.
סדינים רטובים מדם, זרע והנוזלים שלך שניגרו כאן סביבנו.
אני מסתובב לצד השני
לחזור לחבק אותך
ומגלה
שהיית לי חלום.
איפה את?
הדלת נפתחת ואת ממתינה לי -
מבט פונה אל הרצפה
ידיים מונחות על הברכיים
שצמודות אל הרצפה החשופה.
את האוויר אפשר לחתוך עם סכין
והרעד שלך נקלט במבטי.
אני פוסע שני צעדים לעברך
והגב שלך נמתח.
שולח יד על החגורה שלי
ופותח אותה בלי להשמיע קול.
"רצפה" אני מצווה
את רוכנת אל עבר נעליי
ואני שולף את החגורה,
מותח אותה בין ידיי
וכשההצלפה הראשונה נוחתת על התחת הבוהק שלך
הנשימה שלך משתחררת באנקת כאב
כאב של התמסרות
כאב של כניעה
עד כלות הנשימה
קרני האור נכנסות מבעד לחרכים
אני נצמד אליך
חש בעורך החמים.
האיבר שלי שהתעורר לפניי
כבר מפלס דרכו אל בין רגלייך
אל שאריות הזרע שנשארו בך מליל אמש.
את נצמדת אליי ומרימה רגל אחת
מבקשת בלי מילים שאחדור עמוק יותר
ואני שם,
צמוד אליך,
ולוחש לך באוזנך,
כמעט בלי קול:
בוקר טוב יפה שלי
הוא עומד מולה שקט, בטוח
והיא מרגישה איך העוצמה שלו סוגרת עליה כמו יד חמה, בטוחה, סביב הצוואר
לא חונקת. מכוונת.
המילים שלו קצרות, מדויקות
היא מתמסרת אליהן
נותנת לו להוביל
משילה רצון.
בתוך המרחב הזה היא חופשיה מאי פעם
יודעת שיש מי שמחזיק, קובע, דורש
והיא עונה, נפתחת, נמסה
זו לא מחיקה של עצמה
זו הכרזה: אני שלך
כי בחרתי. בך
