מחשבות

יש רגעים שבהם אנחנו מציבים למישהו מראה. לא של זכוכית, אלא של אמת.אנחנו פשוט מחזירים לו את מה שהוא כבר יודע עמוק בפנים ,את מצבו, את בחירותיו, את מה שהלב לוחש בלילות.אבל יש מי שלא מסוגלת להישיר מבט.

וכשמצמידים לה את המראה קרוב מדי, כשהשיקוף חד וברור, היא לא רואה שם הזדמנות לצמיחה היא רואה איום.היא מתרגזת. מתכווצת. מזדעקת.ובמקום להסתכל פנימה, היא שוברת הכל.את המראה, את הסיפור, לפעמים אפילו את האנשים שמחזיקים אותה במקום בטוח.

אולי כי המראה לא רק מציגה עובדות.

היא מציגה פחדים.

היא מציגה אחריות.

והיא מציגה את כל מה שניסינו שנים לא לראות.

אבל יש גם אמת שקטה בתוך השברים.מראה שנשברת לא מעלימה את מה שנשקף בה.

היא רק מפזרת אותו לחתיכות קטנות כואבות יותר, חדות יותר.

👀🕶️