בדסם טוב לא נראה כמו סרט.
פנטזיות BDSM הן כמו קולנוע.צבעוניות, מוגזמות, מסודרות בקפדנות ע”י התסריטאית שבמוח שלנו. הכל חד, מדויק, ומתרחש בדיוק בקצבים הנכונים. אף אחד לא צריך לעצור לשתות מים, אף אחד לא מתעייף, ונראה שכל המשתתפים יודעים טלפתית מה הצד השני רוצה.זו לא המציאות וזה דווקא היופי.בפנטזיות, השליטה מוחלטת, הכניעה טוטאלית, וכל משפט נשמע כמו ציטוט מסרט עם תאורה מושלמת. אין הסחות דעת, אין דאגות, אין “רגע, זה מפחיד מדי”, “כואבת לי הברך”, או “תזכיר לי לדבר עם האינסטלטור”.הפנטזיה נותנת מקום לצדדים שאנחנו לא תמיד נותנים להם לצאת ביום יום. הצורך להרגיש עוצמה, לשחרר שליטה, להתמסר, להנהיג, לברוח לרגע מהמסגרות והכללים של החיים האמיתיים.זו סצנה מדויקת, נקייה, נטולת רעשים.בחיים האמיתיים BDSM הוא הרבה יותר תקשורת מאשר משחק. הוא מושתת על שיח, הסכמה, בדיקה, גבולות, עצירה, נוחות, ביטחון.כל אותם דברים שהפנטזיה בדרך כלל דוחקת הצידה כי הם שוברים את הסצנה.אף אחד לא קורא מחשבות. צריך לדבר.שליטה אמיתית לא מתחילה באזיקים היא מתחילה באמון.כניעה אמיתית לא נולדת מסצנות היא נבנית לאט, בזהירות, מתוך תחושת ביטחון.אין מצב שלא צוחקים לפעמים באמצע. או מסתבכים. או נתקלים בשטות.והכי חשוב המציאות לא תמיד סקסית אבל היא אמיתית.הפער הזה הוא לא פגם, אלא לב הענייןהפנטזיה היא תחנת רוח. המציאות היא הקרקע.ביניהן מתקיימת הדינמיקה המעניינת באמת.אנשים שנמשכים ל BDSM לא בורחים מהמציאות , הם יוצרים מרחב שבו משחקים עם המציאות אחרת. מרחב שבו הגבולות ברורים יותר, דווקא כדי שאפשר יהיה לנוע בתוכם בחופש.הפנטזיה נותנת חומרי גלם. המציאות בונה מהם משהו שאפשר באמת להחזיק.הוא נראה כמו שני אנשים שמקשיבים, מתקשרים, בונים אמון, צוחקים לפעמים, מפחדים לפעמים ומוצאים ביחד את מה שמדליק אותם בלי לאבד את מי שהם.הפנטזיה מרגשת, אבל המציאות כשהיא נעשית נכון הרבה יותר עמוקה.