חקר

משהו נע בתוך האובך. לא תנועה ברורה, אלא רמז כזה כמו נשימה שנמשכת מעט יותר מהרגיל רק במגעיל. האוויר סמיך ושקט, מרכך את הגבולות, משאיר את הדברים תלויים לרגע לפני שהם מקבלים צורה.

ובתוך הרכות הזו, מתעוררת תחושה כמעט נסתרת, כמו זרם אבק עדין שעובר מתחת לפני השטח. לא דורש תשובה, לא ממהר להתבהר אלא רק נוכח, מתפשט לאט בתוך הערפל, שלי. 

כי לפעמים, דווקא כשהכול עטוף באובך, יש משהו אחר שמתחיל לנוע.