צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מערת החתול

קפה, שיבארי, וחייה של סוויצ'ית.
כותבת עבור עצמי ועבור אחרים.ות שמחפשים מילים להזדהות איתן.
לפני חמישה חודשים. יום חמישי, 12 בפברואר 2026 בשעה 7:24

כבר כמה שבועות שאני מסתובבת עם תחושה כבדה ולוחצת בגוף.

תחושה שאני מדמיינת שהיא דומה לכזו כשעומדים בקצה של צוק ובכל רגע נתון תוכל ליפול.

יש רגע קטן פה ושם שזה משתחרר, עם קפה שיצא חזק במידה הנכונה, שיר נוסטלגי ומעודד או הודעה מאנשים אהובים שמזכירה שלא שכחו אותי.

נדמה שהתחושה המוחצת באה לאותת לי שהנטיה להרס עצמי אולי כבר על אש קטנה, אבל עוד קיימת.

זה מורגש בחוסר סבלנות כלפי עצמי ואחרים, בציניות וחשדנות כלפי הדברים שנראים חיוביים, ברצון לרוקן את היומן מכל התכניות.

מתח ודיסוננס עם עצמי לגבי דברים שחשבתי שאני רוצה וכבר לא, ודברים שמסתבר שכן.

זה ניכר במיוחד בדחף העז לפוצץ את כל הקשרים סביבי ולהעלם לכולם.

I just might.

הדברים שפעם היוו אסקפיזם איכשהו הפכו לדברים מהם אני מנסה לברוח.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י