פעם הייתי מחפשת במקומות וניליים
מקשקשת באינטרנט ומקווה למצוא מישהו מתאים
מנסה לזמזם זמזומים של לכלוך וסטיות, מנסה להיות שובבה ולראות אילו תגובות אקבל.
עם הזמן שמתי לב שכל מה שאני טובה בו הוא לסנן את מה שלא נראה מתאים.
מה שלא מגיב מרגש מספיק, מה שלא מבין עניין מספיק.
למדתי לחפש את הריגוש, התמכרתי אליו.
למדתי למצוא בפינצטה את אלו שיתפסו אותי ויצמידו לקיר על כל התחצפות שהייתה.
I learned to poke the bear.
שוב, ושוב, ולראות מי יודה בהיותו חיה, מי יכנע ליצר, מי יבין שאיתי לא צריך להיות פמיניסטי פוליטיקלי קורקט. ניסיתי להוכיח שאני האישה המושלמת, מי שתגדל לו ילדים ותפיק להם חלב. מי שתהיה זמינה ונעימה ותשמור על הכל נקי עם לשון בחוץ כמו כלבלב.
ניסיתי כל כך לעורר את כל מה שיצרי ופרימיטיבי…
הייתי בטוחה שכאן כבר לא אצטרך
ובפאן הזה - צדקתי. אני לא צריכה.
אבל מה ששכחתי הוא שאני לא מחפשת רק חייתיות.
אני מחפשת אדם שמדי פעם יוצאת ממנו החיה.
אדם - משמע מוח מפותח אבולוציונית - עם גזע פרימיטיבי שצריך להתבטא ולצאת לנשימה.
אני לא מחפשת את הפרימיטיביות בכל מה שהיא - כיוון שגם סביב המוח הפרימיטיבי שלי התפתחה לה קליפה. ועם כמה שהייתי שמחה בפנטזיות שלי להיות שפחה, יש בי את מה שמרע מכך וצריך טיפה face to face, והבנה;
מתי כן, מתי לא, איך להתחיל ואיך לגמור. אדם עם אינסטינקט חייתי ולא חיה עם אינסטינקט אנושי. מערכת יחסים עם דינמיקה של שליטה ולא שליטה עם שביב של מערכת יחסים בריאה.
אני כאן באתר בעיקר בשביל כמה בלוגים מחרמנים - ואם יצא מכאן משהו אהיה המאושרת שבנשים.
אבל הייתי הרבה יותר שמחה למצוא טיפה חייתיות בים של בני אנוש npcs, מאשר למצוא טיפה אנושיות בים של חייתיות שדוגלת בה כאורח חיים.