Serendipity, zemblanity.

אני מתחילה למאוס במוח שלי

בדרך שבה הוא עובד

המחשבות שמגיעות ועד כמה שהן משעממות

כבר די צפויות 

זמן מה חלף מאז שהפתעתי את עצמי במחשבה 

אני יושבת והמנורה הכתומה מעליי

מאירה ומכאיבה לי

והמוזיקה מרככת לי את הלב

הם מנגנים ושרים

ואם רק אעצום עיניים

אולי המחשבות המגעילות לא יגיעו

על איך שהם בעלי מוח חלק ברובם

על סמים, ואלכוהול, וכל מה שבא ליד

ועל איך שאם היה מותר הם היו מזדיינים באורגייה אחת גדולה כי הם סתם חרמנים שלא יודעים איך להתחיל עם בחורה

וטוב שכך

בא לי פיצה

עם בצק מותפח טוב

ולצפות בסדרה ולשכוח מזה שאני מוקפת באידיוטים

ושמאוד יכול להיות שכל מי שיעמוד ויבהה יחשוב שאני אחת מהם

שאני חסרת עמוד שדרה וחסרת חיי חברה 

ושאכפת לי ממה שחושבים עליי

ושאני טינייגרית סתומה

וחרמנית

אני חרמנית, הוא חירמן אותי

והתחושה עוברת לי מהר מדי ואני לא רוצה

אני רוצה שהיא תישאר

אני רוצה להישאר

על קצות האצבעות, מלקטת כל פיסה של תשומת לב שמזיזה לי את הדגדגן 

אני רוצה פיצה חמה 

עם גבינת עיזים ועגבניה יבשה

די.

What is it 

That is so fucking hot 

About a man, just taking

Simply doing things, regardless

Why is it so, very deeply, moving

To see a man fall

Want

Desire

Crave!

Why is it so insanely, explosively hot to have a man command you

Why is the quiet so necessary in all of it

And why does he have to be tourmented with inner thoughts in order for the reward to be so goddamn satisfactory 

Why is it that the girl has to just be. 

Why is it that her mere existence as a useful object is what causes this fire?

Why is it, that all the frustrations and yearning will be shattered all around her by him so that he can be freed of it by her carrying it. 

Why is it that that is all she wants.

יש פעמים

שהיא נותנת למוח להפוך לדביק וחמים

לא מתפקד

רק רוצה מין

יש פעמים שהיא נכנעת לקולות

היא נותנת להם מקום

מדביקה סטיות לבריאוֹת

הוא ישכב איתה

והיא תחשוב על כמה שהיא יפה

והוא רק יהנה מעד כמה שהיא צעירה

והוא סתם זיין שמחפש עוד גופה

יש פעמים שהיא נותנת למוח לרוץ

היא מביטה מתוך עיני זכוכית

כשבפנים הכל פרוץ

היא מסתכלת על כולם עם פרצוף פאסיבי

בלי תרוץ 

היא מאוננת על כל מחשבה

והיא חושבת על כל עיוות

על רגשות בעיקר 

לא על תחושות

יש פעמים שהיא נותנת לעולם לדחוף קצת את הגבולות

לא לבד

איתך

לידך

כתף ליד

וזהו

את אנקת גבהים אם אפשר

פורסם לא מזמן מחקר חדש שמדבר על זה שיש חומר שמיועד לטיפול במגרנות ויתחיל לשמש בטיפול בווריאציה מסוימת של סרטן השד למרות שלא עבור זה חשבו שהוא נועד מלכתחילה.

יצא לי להתקל בחיי הצעירים בכל מיני כדורים שמשמשים למספר דברים.

באותו מחקר גם הוזכר שהחומר לא ינטרל את הסרטן אלא ישמש כחלק מהמערך לקראת זה.

יצא לי להתקל גם במחלות שדורשות טיפולים מסוגים וכיוונים שונים בו זמנית - הכל כתכנית טיפול אחת.

אבל זאת פעם ראשונה שאני שותפה בזה, אפילו אם רק כקוראת. זאת פעם ראשונה שאני יחד עם כולם, קיבלתי פיסת ידע חדשה לגבי כך שחומר שבכלל משבש פעילות של חלבון בהקשר של כאב - גם יכול לסייע בסוג הסרטן הזה.

זה כמו מתג

רגע אחד לא ידעתי, ואחריו כן

רגע אחד לא ידעתי, אבל גם לא הרגשתי שזה מידע חסר (עבורי).

ואני תוהה עם עצמי, אם ייתכן שיגיע יום אחד, ויהיה איתי אדם, שחשבתי שלעולם לא יהיה.

אדם שאם הייתם שואלים אותי לגביו ברגע שלפני - לא הייתי מצליחה לדמיין את זה עובד.

אחד שמחזיק בנרתיקו פיסת ׳מידע׳, משהו שחיוני לי בבן זוג, שלא ידעתי שיהיה.

והמתג יודלק.

פיסה שלא ידעתי שאני צריכה, אבל יתברר שהיא הפיסה שתחבר את הכל, ותאפשר לי להתקיים בזוגיות בריאה.

יש בי חלק שלא משתתף בתהייה לגבי זה, הוא פשוט מקווה. כי כל כך הרבה פעמים מרגיש שאני צריכה רק עוד רמז נוסף כדי לצאת מחדר הבריחה הזה.

״חשבתי שאולי אוכל לעייף אותך״

אבל אמרתי לך שאני עייפה

שאני חלשה

ותאמין לי, שאני הרבה יותר מתוסכלת ממך

על זה שאני כבר לא יכולה לעשות את כל מה שאני רוצה

בעבר, כשהייתי קוראת ומדמיינת, הייתי בטוחה שגם כשאהיה אחרי לידה, או גמורה מעייפות מאיזושהי סיבה אחרת, אני עדיין ארצה שאהובי ישתמש בי, אני עדיין רוצה לשמש אותו ככלי. 

אבל כשאתה לרגע, שבו אתה חלש ועייף, כל מה שאתה רוצה זה שקט. אבל לא לבד.

בלי קולות מעומעמים של אכזבה, בלי תחושה של הכבדה או עול, רק שקט, רק יחד, בלי שום דבר אחר.

העצמות הכבדות שלי, והשרירים שבקושי מצליחים להקשיב למוח, והעיניים שלי, סגורות, או פתוחות ומביטות בשלך.

מי שלא תהיה - כמובן.

אני לא מאמינה שהגעתי למצב שבו אני חושבת שאולי כדאי שלא להזכיר מצב רפואית

כך ההורים שלי לימדו אותי, הייתי תלמידה גרועה

מבחינתי מצב רפואי לא היה דבר להתבייש בו להסתיר

בטח שלא למנוע מידע כשזה נדרש

אבל הנה אני כאן

בת כמעט 22

מהססת לפני שאני לשאלה: איך את מרגישה

שלא תבינו לא נכון - התרגלתי מהר מאוד לענות ש״בסדר, תודה״ כי זה סתם מסובך לענות את התשובה הארוכה לכל אדם, וכי אני לא רוצה שינסו להזדהות או שיראו בי מסכנה. אבל זה היה תקף לכולם מלבד אלו שקרובים לי ביותר.

לא עוד, מסתבר.

אני כבר לא מעדכנת את ההורים שלי על אבחנות חדשות, או על כל בדיקה שאני עושה - למרות שזה כנראה קשור יותר לחלק של המרחק שאני מנסה להשאיר בינם לביני.

אני לא מנסה להסביר, מה כל כדור עושה.

אני כבר לא מתרגשת כשאבחנה חדשה גורמת להכל להיות הרבה יותר ברור.

אני לא מתרגשת לספר לאנשים

אולי כי אין לי אנשים לספר להם.

הייתי לאחרונה בזוגיות ואם כבר - לדבר על זה היה החלק השנוי עליי, כי הוא היה שווה ערך ללהיות לא מובנת.

ומי אוהב להיות לא מובן?

אני אכתוב את המשפט סיכום הקלישאתי הזה של ״אין ממש פואנטה לבלוג הזה״

רק כדי שאני לא אצטרך להסביר אותה.

כי עייפתי מלהסביר.

מרגיש שהניצוץ שלי כבה.

היא צריכה להסתובב עירומה עם קולר

היא לא רוצה

אבל הצורך קיים

והצורך הוא לא בהכרח שלה

הוא לא חייב להיות

היא סתם בובה

בובה בלי בגד, עם עיניים פקוחות, גם רגליים - לרווחה

היא צריכה להסתובב עירומה 

עם קולר

עם מנעול על הצוואר

עם פחד מנוכר

יצור פתטי שעומד בצד

זמין ככה סתם, להנעים לו את הזמן

היא זזה עבור עיניו

וכל מה שיוצא ממנה הוא שלו

וזה לא משנה אם אחרים רואים או רוצים, ועד כמה היא משוכנעת שיש לה זכות להתריס בו לא

כי אם לרגע תכנס לנעליו

ותבין את איך שהוא רואה אותה

אישה להתעללות, שפחה להזרעה

כלבת קרבות להנאה

היא תהיה אז שקטה

והוא יעשה בה את שלא ידעה 

אבל גם אם לא

יום יבוא והיא תדע את מקומה 

Use me, as I lay down beneath you

Abuse all that I am
Be the monster I’ve been told lives under my, creaking bed

succumb to the being in you that wants me crying in pain

Submerge with the fearful thoughts that rest inside my head

Be the mortifying presence I dream of as I lay down - with my hand between my legs

infuse me with your pain, empty all of your sorrows into my womb, where a child might be beared

Engrave me with battle scares, allow me to resist  you and to fight

But I beg of you, don’t be the monster that disappears when sun rays shine bright.

היא הסתובבה לה ברחוב, מחפשת בעיניים משוגעות אחרי מישהו שישתמש בה

היאהיתה בסדר על לפני כמה דקות, רגועה ושקטה, בסדר בשלה

עד שמישהו בה וירק עליה

הביט בה במבט מלוכלך והמשיך לנהוג

ואם הוא לא היה נוהג אז הוא היה תופס אותה ועוד בה כרצונו, הוא היה אלים איתה, הגבר זר מהרחוב.

אבל הוא כן, היא לא טובה מספיק כדי שהוא יעצור וישתמש בה כדי לשחרר לחצים, היא רק פתטית מספיק כדי שהוא יראה לה את זה ביריקה.

והעיניים שלה משוגעות פתאום, והפה פתוח טיפה, מחכה להפער עבור עובר אורח.

היא הציגה את תשומת ליבו של אחד, רק לדקה והוא הסתובב והמשיך, והפות שלה בער, והדם בתחתון שלה כנראה הבריח את כולם. 

היא היתה רטובה אבל, גם בלי קשר לדם, והיא הצליחה למשוך את עינו של אדם מבוגר אחר.

היא חששה ממנו, היה לו מבט מפחיד.

אבל הוא התקדם לעברה והיא היתה מוכנה כבר כשהוא דחף אותה אל הרצפה

״אני הולכת לקבל זין בפה״ היא חשבה לעצמה

סוף סוף, מיצוי עצמי

היא הסתכלה אל האיש בעיניים ממתינות, הזין שלו פשוט עמד שם מחוץ לרוכסן הגדול, הוא חיכה למשהו והא לא הבינה למה.

׳תכניס אותו כבר׳ היא חשבה לעצמה 

טיפות חמות ספורת נזלו עליה, ואז זרם חם שהתחזק

היא בחלה בריח

זה היה חזק

והיא רק לרגע ניסתה לברוח

האיש תפס לה את הראש בחזקה, זה כאב לה בשורשי השערה. החזר את ראשה למקום ואז דחף את הצינור העבה עמוק לתוך פניה.

הזרם המשיך, הפעם הישר אל תוך גרונה.

הוא סיים, סגר את רוכסן המכנס, דחף 2 אצבעות מהירות לגרונה, וסתר ללחיה. 

הוא הסתובב ללכת לדרכו ואז נעצר בהיסוס, לשניה שמילאה אותה בתקווה - הוא חזר אליה התכופף אל ברכיו כדי להיות בגובהה, הושיט יד אל עבר חולצתה הדקה והרטובה, וצבט את הפטמה, וסובב. הרים את האצבעות הרטובות בשתן צהוב אל מול פניה, והיא הבינה את כוונתו ואת שפתיה נעלה סביבם, ליקקה ומצצה.

״זונה טובה״

הוא קם ללכת סופית, השאיר אותה רטובה ומושפלת, לבד בסמטה.