Serendipity, zemblanity.

I don't like pretentious TV shows the ones where in the trailer there is a character that comes in with badass music like she knows everything like she owns the room I don't like that they act as though they have already made a decision for the viewer. that this is THE TV show .

It is for the viewer to decide.

It shouldn't be declared as a fact because it isn’t one - it’s subjective. 

I think that points to the fact that I don't like it when people declare what they are - what their attributes are. I much rather find out for myself. when they do make precise and specific claims about themselves I view them as pretentious. I think it is not very smart to take away the power of first impression just because you're too scared of letting go of control - that people can have their own thoughts about you, without you planting them in their head. 

אם הייתי נכנסת לבלוג כזה, הייתי מניחה שהוא הולך להיות מריר ושלילי 

אבל הפתעה!!

מסתבר שהוא לא עשה כלום מעולם

איך לעזאזל.

הזין שלו היה פאקינג מושלם. מגיע בדיוק לגרון, עבה כל כך, קשה כל כך.

הוא רצה לגעת בי, אני יודעת, ״נטפליקס אנד צ׳יל״, מביך כזה, כמו 2 טינייגרים - כמה זמן לא היה לי משהו תמים כזה.

לא ידעתי אם אני נמשכת

באופן מפתיע זה דווקא מה שגרם לי לשחרר שליטה

לא ליזום.

למרות החרמנות.

לראות אם הוא ייקח את מה שהוא רוצה.

להרגיש שהוא באמת רוצה.

בהתחלה הוא שיחק לי בעדינות בשד, אני בד״כ לא מגיבה למגע שם - אבל אלוהים זה חירמן אותי.

בלי רשות, למרות שמתאים כל כך שיבקש, ואהבתי כל כך שהוא לא.

יד נוספת ירדה אל מתחת לשמיכה, כשהראש שלי מונח על כתפו. הוא אוהב את הירכיים השמנמנות שלי. הוא אוהב לתפוס.

לא רציתי ליזום, לכן חשבתי שלא אגע לו בזין, עד שהוא לקח את היד שלי והניח אותה על המפשעה שלו - מיששתי, אלוהים הוא היה קשה. ואז התנפלתי, לא יכולתי שלא. ואיזה פאקינג יפהפה. 

בחיי שלא חשבתי שאמצוץ לו. הוא ההפך הגמור ממה שאני בד״כ רוצה או לוקחת.

וזה היה חמוד, איך שהוא הצליח להיות מובך כל כך, וגברי כל כך, בו זמנית. כמו ילד שההורמונים תפסו אותו מוקדם מדי.

וזה היה הזוי, איך שהוא גרם לי להיות בסדר עם להיות כל כך פגיעה, שכבתי עליו והוא לקח לי את התחת אליו אל הפרצוף! 

אני בדכ כל כך מסוגרת בכל מה שהוא מיני, רק משמשת, רק מוצצת, רק מזויינת. אף פעם לא מוערצת. ולא חשבתי שזה משהו שאני צריכה.

אבל אלוהים כמה שאני צריכה.

תוך כדי שהכל קרה, חששתי שזה יהיה מביך ומוזר. אבל פתאום הרגשתי כל כך קטנה, כשהוא פשוט לקח ולקח. 

וזה לא היה אכזרי, זה היה פשוט אנוכי, בצורה הכי מחרמנת שיש.

אם שואלים אותי איך אני רוצה להיות משומשת? זה שימוש שלא דורש הרבה.

פשוט לגעת, בלי להיות פוליטקלי קורקט.

פשוט לקחת, לא בהכרח להתאכזר - אלא לאפשר לעצמך לקחת את כל מה שאתה רוצה.

זה היה כל כך נעים. בגוף ובמוח. כל כך כיף.

והנשיקה איתו - היא היתה טובה! אני שונאת נשיקות בכלל!

והוא לא היה צריך שאתפשט כדי להפוך אותי לזונה.

הייתי במחזור והוא השתפשף לי על התחת ורציתי כל כך שהוא יגמור לי על התחתון, רציתי, כל פאקינג כך.

רכבתי לו יבש על המפשעה, והוא נישק לי את התחת ותפס וסטר. 

הוא מצץ לי את הציצי ופתאום הרגשתי אכזרית. ואחזתי לו את הראש בין שניהם ודחפתי לו פטמה לפה. והוא מצץ והוא נתן לי להתעלל לו בשיער. טיפ טיפה סדיסטי מצידי אבל אימהי בעיקר.

הדובדבן שבקצפת - 

פעם הייתי מתחרמנת וגומרת על סרטוני פורנו טיפה מוזרים. 

Cuddle fucks

אבל לא סקסי

אלא פשוט שימושי

הוא מעליה, פשוט שוכב, בלי להרים את עצמו על הידיים.

היא על הבטן, והוא

מחזיק לה בשיער תוך כדי שהזין שלו נדחף לה בין הרגליים.

הוא עשה לי את אותו הדבר

והיה שלב כלשהו שבו הוא ניסה להחזיק את עצמו על הידיים

אבל שנאתי את זה ואיכשהו גרמתי לו לרדת בחזרה - לכסות עם הגוף שלו את כל כולי עד שנמחצו לי השדיים. 

שלחתי אחורה ידיים, פתחתי בשבילו 2 פלחים כדי שיהיה מקום ביניהם לעובי של הזין.

והוא התחיל להשמיע קולות, עד אז הוא היה שקט.

וזה היה כל כך פאקינג מחרמן.

ואני רוצה עוד כזה. 

שימוש בלי שימוש

בלי כאב - כבר יש לי ממנו הרבה

בלי הליכה על קליפות ביצים. איכשהו זה מסתדר למרות שזה נשמע סותר.

רק זין קשה, וידיים שתופסות חזק. ואגרסיביות חמודה כזאת. אחת שקטה כזאת. 

בא לי כל כך.

הוא היה מוזר כמוני. מוזר עם קשר עין ומובך. מדבר בשפה מוזרה מדי והומור של חנון מוסמך. 

חנון סוטה. 

אהבתי. 

09/10.

מלאת שריטות, עם חשקים מוזרים

מתחילה לכתוב קטע שישתף יותר מדי דברים

קצת אבודה, אבל מסודרת בו זמנית

מתחת לראש יש דובים במקום כרית

רגליים קרות, כתף כאובה

החלטות, מחשבות, ״מה לעזאזל את רוצה״

בין רצון בנוחות, ורצון בקשיחות

נמצאת אני, ספוגה ברטיבות

משנה תנוחה, נזכרת בחשקים

יש את אלו שבשליטתי ואת אלו שרק אחרים יכולים להגשים

ואז יש את הצרכים

כמו התור לפסיכולוג שנבלע בין כל הדברים

משוררת ממש

אם יכולת להשקיע קצת יותר ולכתוב שירים וללמוד לנגן 

גם עליהם היו לך ביקורות והמרירות היתה ניכרת בשורות, בין לבין

כואב לך, נכון? טוב - לפחות את לא צריכה לחכות למישהו שיעשה את זה בשבילך

איכ.

יד מכוסת שריטות
היא מסתכלת עליי, עם עיניים יפות
יש לה יללה כל כך תמימה, 
2 בועות שחורות מלאות הבעה 
 
איך אני יכולה שלא לסלוח לה?
כשאני יודעת בדיוק למה היא שרטה
תנועה גדולה
הגנה עצמית
 
אני לא יכולה להאשים אותה…
 
יד מכוסת שריטות
תחושות מסוימות עולות
כשאני רואה את השריטה מאמש מחלימה
ואת החדשה שעוד לא התגלדה
 
תחושות שהצדקתי, שראיתי בהן היגיון
למרות ההרס העצמי, הבנתי מדוע נוצר היגון
אפשרויות תמיד יש
לברוח אל מקום אחר
לא לחשוב על הרגש, שלא הצלחתי לווסת
יללה
היא לא בורחת
היא מכה
כמוני
היא לא מחפשת מנוס או שוני.
היא מחפשת לשחרר את הרגש החד
ולחזור
זאת רק תחושה. פגיעה קטנה - וויסות, מוח קדמון
 
יד מכוסת שריטות
ירך מכוסת צלקות
ואני נשארת
ולא בורחת
לא מחפשת מנוס

כל המהות שלי.

כל מה שפעם הייתי כמו נמחק מן העולם.

כל שחלמתי כבר לא מגיע לי יותר.

אולי אם אתחנן, אולי אז אקבל את אשר ביקשתי.

ביקשתי אותך.

ביקשתי בדיוק אותך.

שלווה, חכמה, שמחה.

חיפשתי אותך כל כך הרבה עד שאיבדתי את עצמי מרוב געגוע וכמיהה.

לא יכולתי לחכות יותר אז עשיתי שלל מעשים נורא.

ועכשיו - אני מבקשת אותך, אבל אני לא בטוחה כל כך שאני מסוגלת, או מוכנה

לקבל, את מה שביקשתי, בעודי כה פחותה.

כה מוכתמת.

כה מוכה.

היא כל כך אוהבת להרגיש משומשת.

אפילו כשזה מישהו שהיא לא מחבבת.

היא לא מעוניינת אבל מאלצת את עצמה לחלוץ שד מהסוודר החמים, שד נוסף קופץ החוצה ובמצלמה הם נראים כל כך שונים.

הוא לא שולט, הוא בקושי מבין במין. בחור נחמד - טוב לב ותמים.

הוא חרמן, כמו כולם. פעם היא מצצה לו והוא נזכר בה כשאף אחד לא היה זמין ויזם שיחה.

דא והא, יש לו עיניים יפות. הוא מספר לה על דברים שהוא עשה - הוא יודע שהיא לא תשפוט.

הוא יודע שהיא מתוסבכת במין. הוא יודע שהיא זונה וששום דבר ונילי לא מזיז לה או מרטיב.

הוא ניסה ״לרפא״ אותה פעם. לייצר לה חוויות חיוביות רגשית. והיא היתה שם, בלי להרגיש דבר, במבוכה ובחשש משינסה להכנס בכורחו לתפקיד.

היא שונאת שזה לא טבעי, היא רואה את ההיסוס, את חוסר ההחלטיות.

תחתון תחרה מבצבץ מהמכנס הקצר, עור לבנבן שמכסה בשר עם קצת שריר ושומן.

״זה מחרמן״ הוא אומר

״פעם ראשונה שאני עושה את זה בוידאו, אני מכבה מצלמה אוקיי״?

היא לבד במסך עכשיו, מסתכלת על עצמו מזווית מוזרה. מנסה לזוז בחושניות, לא יודעת כמה זמן זה ייקח.

היא לא מעוניינת אבל היא לא מסוגלת שלא לעזור לו לגמור. הוא אמר לה שמאז שהיא מצצה לו אף אחת כבר לא מוצצת אותו הדבר.

אמרה כזאת גורמת לה להרגיש כמו כלבה אחרי טריק מתוחכם. 

היא גאה בעצמה ומתמלאת בדחף להיות סקסית יותר, מחרמנת יותר. 

שילוב של קטנה ותמימה עם שדת מין. חלומו של כל גבר. עבורה - במה שקשור למין - הכל יהיה בסדר.

היא מנסה לחשוב על תנוחות נוספות, היא לא רוצה להראות יותר מדי, ותוך כדי שהיא מחליפה צד, צובטת שד, ומכווצת 2 כדורים בתוך יד, הוא מכריז שהוא גמר.

היא מחייכת וצוחקת קצת, ממלאת רווחה על כך שזה היה מהר.

איך מסיימים את השיחה עכשיו, היא מנסה לחשב. 

בעבר זה היה גורם לה להרגיש כל כך מסכנה, להכנס לסיטואציות כאלו כדי להרגיש זונה נטושה. עם הזמן היא הבינה את מקומה. לשימוש - בלי שאלה.

מעניין אם יום אחד תילקח עלי בעלות

והבלוג כבר לא יהיה שלי אלא רק בידו

והוא יצלם אותי ישנה עם תחתון תחרה 

וציצי חצי בחוץ, ושיער מבולגן עם ניחוח של דבש

ויעיר אותי בליטופים ויגיד: להעלות אותה ככה? או שנצלם עוד אחד כשהזין שלי נבלע בתוכך

ולא באמת יהיה לו אכפת מה אומר

יהיה לו אכפת שאדע שהוא מחשיב את עצם היותי,

במין משחק מעוות.

הוא מעלה את 2 התמונות, והבלוג כבר לא שלי

והכל לשימושו 

המקשים על המקלדת, והחורים שלי

הרטיבות שלי נעימה לו, ורך לו בפנים, והידיים שלו נתפסות על ידיות אהבה לבנבנות, תוך כדי שתפיסתו מחליקה מהצוואר שלי אל שערי

והוא מושך אותי אליו בכוחנות עדינה, וכשהכל עומד בקו מקביל - חור זין חור והוא - הוא מנשק, מחמם, תובע.

מעניין.

אני רוצה להיות חתולת בית.

ולא אני לא אומרת את זה כי אני מחבבת פטפליי או כי אני רוצה להתחפש לאחת

כשאני אומרת שאני רוצה להיות חתולת בית אני מיחסת חשיבות לכל היתרונות והחסרונות שמשתנים בין חתולי בית לחתולי רחוב.

חתולי רחוב; 

מסתובבים להם בחופשיות

תלויים בפחי אשפה או בעובר אורח מזדמן שיספק להם מזון

לעיתים הם נועזים מספיק כדי לצוד להם טרף

ולעיתים אחרות הם תלויים באישה שתאכיל אותם, יום יום, עד שכבר לא.

הם אוהבים אהבה, וליטופים 

והם כבר לא זוכרים איך נשמע קול רך שמכוון רק אליהם.

כי גם אם יש אדם כזה, שמחבב ממש חתולים - ידבר ככה אל כל חתול אחר ברחוב. גם כשאתה ממש שם ליד. 

הליטופים יחולקו בין כולם. 

אלא אם כן כולם זאבים בודדים ואתה היחיד שמוכן להתחנן, או להסתכן, בלאפשר, לאדם זר, גדול ומסוכן, לגעת בך.

בלילות אף אחד לא יודע איפה אתה נמצא, ואם קר לך ומפחיד. ואין לך למי לספר, אין לך בעלים.

ואתה מסתכל על החלון המואר, שם עומד לו חתול בית שליו, עם בעלים חסון, ואורות רכים… ושטיחים, שמיכות, אוכל ומים נגישים. 

מוגן, מחומם, מסוגל…

מסוגל לבקש, מסוגל להתחנן, מסוגל לדעת שגם אם מסרבים לו - הוא עדיין שייך.

מעז, אבל לא כהשרדות, אלא כמעשה של משחק וחיבה.

מסוגל לחפש את החום שליד בעליו.

מסוגל להתחכך על רגל יציבה, בלי לקבל בעיטה מאדם זר.

נאהב, גם אם לא תמיד תמיד כלול - הוא עדיין נאהב, באופן יציב, ותמידי, סטטיות מבורכת. 

אני רוצה להיות חתולת בית.

להיות נאהבת, חוצפנית ונועזת, להיות צייתנית ונסיכה עם קולות של גן עדן. אני רוצה - בלילות, לא להרגיש ננטשת. 

לדעת שנאסרים עלי דברים כמו לצאת לשהות עם חתולי הרחוב - אך ורק לטובתי. כי אני יודעת, גם אני מסתכלת בחלון, ורואה חתול גלמודי. 

לדעת שאם כואב ודוקר זה כדי שלא אהיה חולה. לקבל ליטוף ונשיקה ולמצמץ אל בעלי בביטחון וחיבה.

לדעת שגם אם היום עמוס, ולא קיבלתי תשומת לב, האוכל - מה שהכרחי למחיה - תמיד יגיע בזמן. מסמן לי - את תמיד חשובה, תמיד בראש בעלך.

חתולת בית, עם בעלים יאה וראוי. לא אחד שיחשבו לקרוא עליו שירותי צער בעלי חיים על הרעבה והתעללות. חתולת בית של אחד שיודע ומכיר, שמסתכל ומבין. 

בעלים וחתולה. 

חתולת בית. ובעלים יאים.

להשכיח בי את הקול/כל?

להכנס אל בועת המים הזאת, החונקת והקרה?

רק כדי לתת מנוס למוח, חופשיות להתנתק? נכונות להתרסק?

לא להיות צלולה יותר, לייצר זכרונות שיום אחד לא אזכור?

כי המוח שלי יקבור אותם עמוק עמוק בבור?

לצלול שוב אל התהום? ולקוות ששוב יגיע חבל ההצלה?

לקוות שאולי הפעם זה יהיה שונה? שאולי הפרם לא אשאר נטושה בודדה.

לקוות שזה איכשהו יגבל בבריאות איתנה?

מה אני עושה לעזאזל. מה.

פעם הייתי מחפשת במקומות וניליים

מקשקשת באינטרנט ומקווה למצוא מישהו מתאים

מנסה לזמזם זמזומים של לכלוך וסטיות, מנסה להיות שובבה ולראות אילו תגובות אקבל.

עם הזמן שמתי לב שכל מה שאני טובה בו הוא לסנן את מה שלא נראה מתאים. 

מה שלא מגיב מרגש מספיק, מה שלא מבין עניין מספיק.

למדתי לחפש את הריגוש, התמכרתי אליו.

למדתי למצוא בפינצטה את אלו שיתפסו אותי ויצמידו לקיר על כל התחצפות שהייתה.

I learned to poke the bear.

שוב, ושוב, ולראות מי יודה בהיותו חיה, מי יכנע ליצר, מי יבין שאיתי לא צריך להיות פמיניסטי פוליטיקלי קורקט. ניסיתי להוכיח שאני האישה המושלמת, מי שתגדל לו ילדים ותפיק להם חלב. מי שתהיה זמינה ונעימה ותשמור על הכל נקי עם לשון בחוץ כמו כלבלב.

ניסיתי כל כך לעורר את כל מה שיצרי ופרימיטיבי…

הייתי בטוחה שכאן כבר לא אצטרך

ובפאן הזה - צדקתי. אני לא צריכה.

אבל מה ששכחתי הוא שאני לא מחפשת רק חייתיות.

אני מחפשת אדם שמדי פעם יוצאת ממנו החיה.

אדם - משמע מוח מפותח אבולוציונית - עם גזע פרימיטיבי שצריך להתבטא ולצאת לנשימה.

אני לא מחפשת את הפרימיטיביות בכל מה שהיא - כיוון שגם סביב המוח הפרימיטיבי שלי התפתחה לה קליפה. ועם כמה שהייתי שמחה בפנטזיות שלי להיות שפחה, יש בי את מה שמרע מכך וצריך טיפה face to face, והבנה;

מתי כן, מתי לא, איך להתחיל ואיך לגמור. אדם עם אינסטינקט חייתי ולא חיה עם אינסטינקט אנושי. מערכת יחסים עם דינמיקה של שליטה ולא שליטה עם שביב של מערכת יחסים בריאה.

אני כאן באתר בעיקר בשביל כמה בלוגים מחרמנים - ואם יצא מכאן משהו אהיה המאושרת שבנשים.

אבל הייתי הרבה יותר שמחה למצוא טיפה חייתיות בים של בני אנוש npcs, מאשר למצוא טיפה אנושיות בים של חייתיות שדוגלת בה כאורח חיים.