לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני חודשיים. יום חמישי, 4 בדצמבר 2025 בשעה 14:24

קש

קש אחד

מסוגל לגרום לו ליצור עולם שלם במוחו

קש, ועליו השפתיים שלה

הלשון שמשחקת בו

הלשון הלצה שלה

קש - ממנו היא ניזונה

משקה את גרונה האדום והבשרי

הוא עם עיניו עליה

והיא, עם עיניים על ראי

מבטו לא ניתק ממנה, הוא מתחיל להרגיש סממן חייתי.

היא חשה באחד זנותי ומסתובבת בחושניות להביט בו דרך המראה.

הוא מתקרב, והיא מהלכת אליו אחורה.

וכשהגב שלה פוגש בקדמתו, ראשה נופל עליו אחורה.

עיניה מטפסות, בפזילה מעלה מביטות על פניו. והוא מביט בה במראה, ידיו עטופות סביבה. היא נראית כל כך תמימה, שילוב של צעצוע מין ובובה. 

היא יודעת שהוא מביט בה, דרך המראה. מבטה לא זז, תחת ראשו הוא שייך. היא מחייכת טיפה, שמחה לממש עבורו לחוויה. 

מאחוריה היא מרגישה דבר ששווה להתחכך בו. והוא נהפכת מיוחמת ומבטה כבר מתערער פה. היא לא בשליטה יותר, היא חשבה שהיא משחקת בו. 

יש השלכות למעשייך קטנה:) עכשיו את המשחק שלו.

לפני חודשיים. יום חמישי, 4 בדצמבר 2025 בשעה 7:08

אני שמה לב שהרבה חושבים שמה שנכתב אצלי בבלוג נובע מבעיות שברפואה נפשית.

ובלי שום הקטנה של רפואת הנפש, ובלי שום הכחשה שלי אליה, האופן שבה נענים לבלוגים/פוסטים/מחלות מהסוג הזה שונה מאוד מהאופן שבו נענים אל מה שקשור בבריאות הגוף.

ואני חושבת שצריך להעלות את השיח על זה.

המודעות לכל מה שקשור בבריאות הנפש, עלה מאוד בשנים האחרונות.

ועם היות הדבר חיובי, נעשית פה הפרדה שהיא כמו מכחישה את עצם העובדה שאחד קשור בשני. רפואת הגוף ברפואת הנפש.

ויש בי כעס בנושא, כי בכל מה שקשור לאדם בריא בגופו אך חולה בנפשו - מדובר בחוסר איזון של כימיקלים - בו ניתן לטפל, ואותו אפשר לייצב, והדרך שבה הנפש קשורה בגוף לרוב תהיה תלויה באופן שבו מטופל הגוף, שגם אותו ניתן לרוב לייצב - וזוהי נקודתי, אסכם בהמשך. בכל מקרה:

בבריאות פיזית - שבמקרים רבים אמנם נגרמת ממצב נפשי שגורם להזנחה של המצב הפיזי, אולם במקרים אחרים קשור בגנטיקה, מושפעת הבריאות הנפשית מהבריאות הפיזית - בין אם מדובר בדכדוך וחוסר תקווה, או בבעיה בתפקוד הכימיקלים בגוף שנוצר בעקבות המחלה. 

ועדיין, בזמן שבריאות נפשית לכשעצמה גובה כוחות רבים מהאדם ומיכולות התפקוד שלו, בריאות הגוף גובה רוב מוחלט של שני הצדדים - ובכל זאת, מקבלת פחות חשיבות מאשר מה שקשור רק בבריאות הנפש.

וזה אבסורד מבחינתי - כי חוסר יציבות של מצב רפואי שגורם גם לחוסר יציבות נפשית מבחינה קלינית - יראה פחוּת בחשיבותו לעומת יציבות נפשית שמתלווה אך ורק בחוסר האיזון של כימיקלים בגוף.

יאמר שמה שפחות נודע, יותר מפחיד, ופסיכיאטריה הינה תחום ברפואה שלא יוכל להיות החלטי עד אשר יעשה חקר מעבדתי מעמיק על כל אדם ומקרו שלו. וזה מובן בעיניי.

והנה אני כאן, נופלת אל תוך הבור שחפרתי לעצמי ומציגה סתירה. וכאן אסביר את מה שהבטחתי להסביר בהמשך: אין צורך בהחלטה של חומרה של מצב אך ורק על סמך הקטגוריה בו הוא נמצא, או הגדרתו בספר, אלא בנתונים המופיעים בשטח. ואין עניין להעלות חשיבותו של אחד מעל האחר, כי זה מה שיוצר את חוסר הצדק. 

אך בכל זאת - חוסר הלוגיקה שנובע ממוסכמות חברתיות נכנס גם לכאן - והנה אנחנו שוב במצב שבעתיד הקרוב/רחוק ידרוש מהפכה נוספת.

במקום ללמד חשיבה לוגית מלמדים איך להיות ״פוליטקלי קורקט״.

במקום ללמד כיצד ללמוד מלמדים איך לבצע העתק הדבק.

מתסכל.

לפני חודשיים. יום רביעי, 3 בדצמבר 2025 בשעה 13:24

ויכולתי טיפה לזוז

אבל אמרו לי שכדאי שלא

כדי שהבדיקה תעשה כראוי

 

ובכל פעם שנרדמה לה רגל

וחום וקור השתוללו

כל אינסטינקט חייתי בי רצה לזוז

המיובש בהקפאה והצלוי על אוד

 

ונלחמתי בדחף של סדר

של גוף שאמור להרגיש פצירה

של דחף לשלוח לרגל תדר

של - הכל בסדר - את תקינה

 

קשרו אותי למיטה

באופן שאינו מיני

וזה הרגיש בטוח יותר

אולי כי זה היה אמיתי

 

מפאת שידעתי בעבור מה הסבל

מפני שהרגשתי שעטוף סביבי חבל

בעבורי בלבד, וללא שום אינטרס עבור האחות שקשרה

על מנת לקבל תשובות ולא עבור חבלה קצרה

 

מיטה תחתיי, ואני קשורה מעליה

ורופא לידי, כמעט כל יודע

והמדדים נמדדים, ואם משהו לא בסדר - זה מתועד

ואני לבושה בבגדים - ונעים לי למרות שלא נעים בכלל

 

אבל בדומה לקשירה מהסוג האחר

הסוג שאתם מפנטזים עליו בלילה

ממש כמו זה - גם עכשיו, סימני הקשירה איתי לבד באמבטיה

והתגובות של הגוף הן שלי לספוג

והבכי לבד הוא מאיים לפרוץ

והדופק שלי כה אוהב לקפוץ

והלב שלי, מתעב לתהות

אם לעולם לא יהיה לו חבר לראות

להרגיש מסונכרן פעימות מול פעימות.

לפני חודשיים. יום רביעי, 3 בדצמבר 2025 בשעה 11:14

ומה אתם עושים, כשהכל כבר לא בסדר?

כשהמוח דועך, והכוח שוכך, והכאב מטפס ומתגבר?

מה אתם עושים כשכל מה שאי פעם חלמתם עליו לא מסוגל להתגשם?

כשהגוף לא עושה כלום, והלב על 200, וכל מה שנשאר הוא להתנשם?

מה אתם עושים כששואלים אתכם מה שלומכם?

האם מדי פעם אתם מרחיבים? כשהיום ממש גרוע ואתם צריכים טפיחה על שכמכם?

ומה הוא הקשה עבורכם? האם לסובבים אתכם יש כוח לשמוע עליו?

לרוב ההמון מסוגל לשמוע את מה שהסתגל אליו. 

את הרע הנורמטיבי, את הצרות המוכרות. 

האם הצרות שלכם מתאימות לאותן בורות?

או שמא הן מציפות אותן, והבאר עולה על גדותיה,

הייתכן והרע שלכם היאך בצורה אירונית פוגע, גם במי שלא סובל אותו בכלל?

רק בגלל שניסיתם לספר עליו?

אם כך, מה אתם עושים, כשמישהו רוצה לשמוע.

והוא באמת מתעניינת ובאמת משווע.

אבל אתם יודעים שהשיתוף ידרוש יותר מדי 

ושהאוזן תשדר למוח: תברח! תברח!

אז אתם עונים: ״אני בסדר, תודה. ואתה?״

וזה לא ממורמר, זה פשוט שזור על לשון יבשה

זה חסר משמעות, או התגלמות כל המשמעות כולה.

כי הבסדר שלי לא דומה לבסדר שלך.

מה אתם עושים?

כדי להיות בסדר?

לפני חודשיים. יום שני, 1 בדצמבר 2025 בשעה 15:49

מחמישי פאקינג שעבר

איך אני מוצאת דרכים לענות את עצמי גם בלי שולט?!

לפני חודשיים. יום שני, 1 בדצמבר 2025 בשעה 13:21

אסור לי לחזור אל העולם הזה

אסור לי להצית שוב את האש

המחשבות יתעוררו

והחשקים

האופל ישתלט עליי

כך הוא תמיד עושה

ןהוא חזק מדי

ותובעני

ודורש כל כך הרבה מקום

כל כך הרבה מאמץ

 כל כך הרבה מחויבות.

הוא גם דורש אדם תואם.

כמו פאזל סוטה.

ואין את זה, כך מרגיש.

אין את האדם הקדמון והחייתי

האחד שעומד ושולט בגאון

אדם מזריע, מצווה, משפיל ומגדל.

זה דורש הרבה

לחזור למקום הזה

למה פתחתי שוב חשבון

למה השארתי חור פעור

אוי הרצון הזה, 

להיות תחתית לרגלי אדון

להיות חתולה על ירכיו

בין רגליים כבורות

לגרגר לתחושת מגעו

לגרגר זרע ורוק שלו

להיות זמינה

לשימוש חופשי

להרגיש צייתנית סוטה, להרגיש חיית מחמד קטנה

כזאת שאי אפשר באמת לכעוס עליה, אבל יש צורך לחנך.

כזאת שהיא הכי אהובה על בעליה

למה למה למההה נכנסתי שוב לזה.

 

לפני חודשיים. יום שני, 1 בדצמבר 2025 בשעה 11:52

נכנסתי אל החדר

רגליי כבדות כמו אבנים וכאובות כמו מהלכות על לגו

קשה לי בחוץ

אורות חזקים, צפצופים באזניים, ריחות מכל מקום, עשן גם במקום אסור. מסיגי חוק, חתולות מפוחדות, מבטים פרצופים ואמהות מטורפות. 

הכל פשוט פאקינג יותר מדי.

ומעניין ‏אותי לפעמים כולם מרגישים ככה. ‏ונאמר לי שלא, ‏שהגוף לא אמור לכאוב כל כך, ‏שהמוח לא אמור לעבוד עד סף אבדון. וזה בסדר, גם לא כולן אוהבות לבלוע ולקבל רוק לפה. ולא כולן אוהבות לגבות זכר, או להיות סומכות, ומאמינות, ומרגיעות ומלטפות.

זה בסדר שלא כולם יודעים כאב כי לא כולם יודעים לחוות אותו כטוב. זה בסדר שלא כולם לא מפעילים את הראש על הפאקינג זמן כי גם לא כולם מסוגלים להתנתק ולחוות את מה שהמוח כבר לא מסוגל לחוות.

 

כואבות לי הרגליים, אני חוזרת לנקודת ההתחלה. והידיים, והראש. השכמות והאצבעות והלסת והגב התחתון והעליון.

ואמנם זה לא קורה הרבה אבל כשאני מובסת כמו היום, אני מייחלת כל כך לזרועות גדולות ונעימות. שיטפלו, שלא כמו כל יום. אני תוהה לעצמי אם אאפשר לעצמי דבר שכזה. 

כל מה שהיה עד עכשיו הגדיר את תפקידי כמטפלת. לעולם לא נתמכת או לא מקבלת. וזה בסדר כי ככה אני אוהבת. כי נדיר שאני נשפכת, או מרשה לעצמי לצאת מהרשת. 

מעניין אם אאפשר, לדינמיקה להיות אחת שמאפשרת גם לו לבשל לי כשאני חצי מתפקדת. מעניין אם ארשה לעצמי לשחרר את המפרקים כדי שהוא יעסה את השרירים בנחת.

מעניין - אם אצליח להיות עד כדי כך כנועה, ולא רק מצייתת ורגעית נכנעת.

מעניין אם בוא יבוא היום, והוא יגיע.

לפני חודשיים. יום שני, 1 בדצמבר 2025 בשעה 10:04

יש לי חדר

חדר רך ונעים

כמו מין קובייה מצופה בבד רך ומסננת רעשים

יש לי חדר, 

חדר מלא בשדים

חדר מרובה צללים, הוא קר ומפחיד

יש לי חדר, חדר רומנטי

חדר נוח, שמתאים לכרבול ולשם שלחשתי

יש לי חדר, חדר מצחיק

מלא באווירה קלילה וצליל קליט

וכל חדר, הוא אותו חדר

וכל חדר נראה דומה

הרגש שונה והכל משתנה כשהגוף נמצא בנקודת מפנה

כל חדר מבורך, יש לו תפקיד בבית שהוא אני

ללמד שכל רע הוא גם טוב, אם רק אצליח לחשוב, שהכל הוא לטובתי

 


יש לי חדר

חדר עמוק בלב

הוא שימש אותי כשלא היה לי חדר, והוא לנצח יהיה בליבי שלם

הוא מוגן מבפנים ומבחוץ, הוא נבנה כמו יהלום, בלחץ עצום

כך שבין אם אהיה בחדרי, או ברחובות מרובי הפנים, תמיד יהיה לי חדר בלב, רק שלי, לעולמים.

לפני חודשיים. יום ראשון, 30 בנובמבר 2025 בשעה 12:21

כואבת לי הבטן

מאוד

ויש עלי 10 אלקטרודות

You better believe they’re gonna leave a (sticky) mark.

הגעתי למסקנה שיהיה נחמד עבורי להיות במערכת יחסים עם רופא אבל לא נחמד עבורו להיות במערכת יחסים עם חולה שלא מאמינה לסימפטומים של עצמה וצריכה חיזוקים כל הזמן

ואני עדיין רוצה קרפ

היקום לא מקשיב לי

איפה הקרפ שלי

אהובי

עם השוקולד 

והקראנצ 

והיאמי

אוף

 

כבר סיפרתי שכואבת לי הבטן? ושמרגלים אחרי הלב שלי?

 

לפני חודשיים. יום ראשון, 30 בנובמבר 2025 בשעה 11:41

בא לי קרפ עם מלא שוקולד ובוטנים מסוכרים:(