אני חלשה
וחרמנית
יש זמנים כאלו, שאני חוטפת התקף חולשה
שבו העצמות שלי כמו עשויות מעופרת, והכל כל כך כבד, וגם שנצ של ארבע שעות לא עוזר.
אפילו להקליד זה קשה מדי.
ונחשו מה נופל עלי בזמנים כאלו?
רוח החרמנות.
אני שואלת את עצמי אם זאת פנטזיה שאני באמת רוצה שתקרה -
אבל אני מדמיינת את עצמי חצי ישנה במיטה, עם כל הבובות סביבי והפיג׳מה הוורודה והחמימה
הוא מגיע מעליי, נוגע במגע חזק. באזור התחת, מוריד את המכנס.
ואני מסתכלת עליו במבט מובך של: בבקשה אני חלשה
והוא עם מבט יודע כל דוחף זין אל חור רטוב וורוד.
ותופס לי את הירך, אני שכובה על הצד, ואני לא מתנגדת, חלקית כי אני חלשה מדי, אבל בעיקר כי אני יודעת שהוא יסיים ברגע שישפוך את נוזליו.
אבל הוא לא מסיים, הוא גומר בתוכי, ונוזל חמים מטפטף על רגלי.
והוא זז אל מול הפנים שלי, ומלטף. ״עוד קצת ונגמר״ הוא אומר, כשהוא משרבב את איברו אל בין השפתיים שלי.
ואני מוצצת, מסכנה שכזאת. עם פרצוף אומלל ועם טעם של זרע מר וכוס בפה שלי, החלש.
זה מרגיש אבהי ודואג, בצורה אכזרית מעוותת. הוא דוחף פנימה ואחורה באיטיות ומתענג על כל רגע.
עד שלרגעים ספורים הוא זז מהר יותר
ומשפריץ לתוכי זרע. ״לא לבלוע״.
אני עם פה פתוח מלא בחום לבנבן. כמו סחלב.
הוא מצווה עליי לפלוט טיפה החוצה, ואז מורח את זה בעדינות עליי.
העיניים שלו, החמימות וההחלטיות, לא ניתקות משלי המתחננות לקרבה, החלשות.
ואז הוא מרים אותי, למרות שאני כבדה כזאת. ומקלח אותי במים חמים ובסבון נעים עם בועות.
מלביש אותי בפיג׳מה חמימה ונקייה, ונכנס איתי אל מתחת לשמיכה.
מאפשר לי לישון. או לראות איתי סדרה. ומזמין לנו אוכל, למרות שאני בד״כ מכינה אותו, אבל לא כשאני ככה חלשה.