אני רוצה להיות חתולת בית.
ולא אני לא אומרת את זה כי אני מחבבת פטפליי או כי אני רוצה להתחפש לאחת
כשאני אומרת שאני רוצה להיות חתולת בית אני מיחסת חשיבות לכל היתרונות והחסרונות שמשתנים בין חתולי בית לחתולי רחוב.
חתולי רחוב;
מסתובבים להם בחופשיות
תלויים בפחי אשפה או בעובר אורח מזדמן שיספק להם מזון
לעיתים הם נועזים מספיק כדי לצוד להם טרף
ולעיתים אחרות הם תלויים באישה שתאכיל אותם, יום יום, עד שכבר לא.
הם אוהבים אהבה, וליטופים
והם כבר לא זוכרים איך נשמע קול רך שמכוון רק אליהם.
כי גם אם יש אדם כזה, שמחבב ממש חתולים - ידבר ככה אל כל חתול אחר ברחוב. גם כשאתה ממש שם ליד.
הליטופים יחולקו בין כולם.
אלא אם כן כולם זאבים בודדים ואתה היחיד שמוכן להתחנן, או להסתכן, בלאפשר, לאדם זר, גדול ומסוכן, לגעת בך.
בלילות אף אחד לא יודע איפה אתה נמצא, ואם קר לך ומפחיד. ואין לך למי לספר, אין לך בעלים.
ואתה מסתכל על החלון המואר, שם עומד לו חתול בית שליו, עם בעלים חסון, ואורות רכים… ושטיחים, שמיכות, אוכל ומים נגישים.
מוגן, מחומם, מסוגל…
מסוגל לבקש, מסוגל להתחנן, מסוגל לדעת שגם אם מסרבים לו - הוא עדיין שייך.
מעז, אבל לא כהשרדות, אלא כמעשה של משחק וחיבה.
מסוגל לחפש את החום שליד בעליו.
מסוגל להתחכך על רגל יציבה, בלי לקבל בעיטה מאדם זר.
נאהב, גם אם לא תמיד תמיד כלול - הוא עדיין נאהב, באופן יציב, ותמידי, סטטיות מבורכת.
אני רוצה להיות חתולת בית.
להיות נאהבת, חוצפנית ונועזת, להיות צייתנית ונסיכה עם קולות של גן עדן. אני רוצה - בלילות, לא להרגיש ננטשת.
לדעת שנאסרים עלי דברים כמו לצאת לשהות עם חתולי הרחוב - אך ורק לטובתי. כי אני יודעת, גם אני מסתכלת בחלון, ורואה חתול גלמודי.
לדעת שאם כואב ודוקר זה כדי שלא אהיה חולה. לקבל ליטוף ונשיקה ולמצמץ אל בעלי בביטחון וחיבה.
לדעת שגם אם היום עמוס, ולא קיבלתי תשומת לב, האוכל - מה שהכרחי למחיה - תמיד יגיע בזמן. מסמן לי - את תמיד חשובה, תמיד בראש בעלך.
חתולת בית, עם בעלים יאה וראוי. לא אחד שיחשבו לקרוא עליו שירותי צער בעלי חיים על הרעבה והתעללות. חתולת בית של אחד שיודע ומכיר, שמסתכל ומבין.
בעלים וחתולה.
חתולת בית. ובעלים יאים.