אני, עצמי ושאר יצורים הזויים.

הוחלפו מילים דרך רשת וירטואלית, וגם מספרי טלפון, דיברנו! טיפין, טיפין, מילה אחר מילה, הפלא ופלא, דבור דיברתי, ורעיונות מגוונים לי רקמתי, על בית קט, וכלבים וחתולים, וספה, וגינת תבלינים, ומשהו משותף. חרא. כך כל פעם נעשה, ואז אני תוקף, או שבטעות הייתי אני, או שניהם, ואז כך הכישוף האפל שאי שם בחוסר מודעות באחד מן הימים הטלתי עלי, מכשף כשפים, ואני נידונתי לתחושה בלתי פוסקת של בדידות, ולחוסמי עורקים, וללדרמנים נוצצים, ולצוק עם רוח קפואה. ולמה למה, הם מוצאים חן בעיני, הרי ידועה לי הנוסחה. חרא חרא, מה כבר אגיד? פשוט וקל, אחסום עם קרש רופף את חדרי הלב. כמו אישה אמריקאית עם דלי של גלידה, אני כל פעם בוחר את אותם אלה שיעלמו לי חיש וקל.