בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Dark Metamorphosis

הבלוג הזה, נכתב מדם ליבי.
מנבכי נשמתי.
יש כאן את כל הצדדים; הצד היפה שיש בחיים ואת האופל שמתחבא לו אי שם בתוך האור שזורח כל כך חזק.
כאן אני חושפת את המקומות שאולי לא תמיד קל לגעת בהם, את הפינות השקטות של הנפש ואת הרחשים שלא תמיד נאמרים בקול.
כאן מתרחש מסע פנימי,בין אור לצל,בין אמת לפחד ובין כאב לתקווה.
זהו מרחב שבו אני מאפשרת לעצמי להיות שלמה גם כשהחלקים שבי מפורקים והנשמה שלי מתפזרת לחלקים קטנים באטמוספירה.
אז יש מצב שהוא לא יתאים לכולם.
אז זו האחריות שלכם לפני שאתם מתחילים לקרוא.
*כי הבלוג שלי יכול להוות טריגר אחד גדול לחלקכם.*
לפני כחצי שנה. יום ראשון, 14 בדצמבר 2025 בשעה 2:19

אני עצבנית. עצבנית באמת.

הבטן שלי מלאה בדברים שלא יצאו, ולא ייצאו. לא כי אני לא יכולה, אלא כי לא מגיע לו לשמוע.

זה לא הפסיכופט שהכרתי, אותו העפתי בלי למצמץ.

זה מישהו אחר, שהגיע לפני כמה חודשים. חיבור מושלם, כזה שלא קורה הרבה.

אבל החיים ריסקו אותו.

ואין לי בעיה עם אנשים שבורים. להפך. יש בזה יופי. יש בזה אמת. הבעיה היא שכאן הכול הופך לדרמה, וכל דרמה נולדת מדמיון.

הוא חזר לדבר איתי אתמול, אחרי שהפעם הקודמת נגמרה בריב.

דיברנו רגיל, בציניות המוכרת, ואז הוא החליט שאני מזלזלת בו.

כי עניתי באיחור. שתי דקות. שתיים.

עזבו את זה שעניתי באיחור של 2 דק כי הייתי בהתקף שיעול.

אבל הוא לא האמין לי.

הוא חשב שאני ממקבלת אותו ומדברת עם עוד גברים תוך כדי.

וזה חרפן אותי יותר מהכול.

לא הדרמה, לא ההאשמות. זה שלא האמינו לי. שראו בי שקרנית כשאני באמת דוברת אמת.

וזה משהו שאני לא מסוגלת לשאת. זה יושב לי עמוק בבטן, לוחץ, מציק, לא מרפה. זה מסתובב לי בראש בלי הפסקה, חוזר שוב ושוב לאותה נקודה, לא נותן לי שקט ולא נותן לי להירדם.

התחושה שמישהו בוחר לפקפק בי, גם כשאני יודעת שאני דוברת אמת, חונקת אותי מבפנים.

 

וזה רק מראה איך צלקות עבר שלא מטופלות מגיעות להווה. לא נותנות לך להתקדם. 

הן משאירות בך חותמת ושואבות אותך אליהן.

רק כדי שלא תוכל להרים את הראש מעל המים ולחיות. לתקן את השברים שבתוכך. להשלים איתם.

ולהבין שהם חלק מהעבר שלך ובנו את מי שאתה היום.

וזה גם עצוב לי, עצוב לי שהוא בוחר להשאב כל פעם לעבר שלו ולהיות כל היום במצב הישרדותי כי הוא לא בוטח ולא מאמין באף אחד.

למרות שזה ניכר שהוא רוצה, הוא רוצה להאמין הוא רוצה להיות איש מתוקן איש שחיי עם השברים שלו והוא שולט בהם ולא הם בו.

אבל הוא לא מצליח הוא טובע בהם כמו ספינה אשר נקלעה למערבולת באמצע הים.

הוא טובע בהם ללא שליטה ובלי רצון.

כי הם אלו שמכתיבים לו את החיים.

והוא יישאר תמיד במצב הישרדותי.

כי מה לעשות החיים לא היטיבו עימו.

וכמה אדם יכול לקוות.

שכל פעם התקוות מתרסקות לו בפנים?

לפני כחצי שנה. יום שבת, 13 בדצמבר 2025 בשעה 13:32

הכרתי מישהו שטוען שהוא פסיכופט רק במיטה.

 

ואני רק תוהה,מי אומר לו שיש לו התנהגות של פסיכופט באופן כללי ולא רק במיטה?

למרות שעדין לא ניסינו את עניין המיטה.

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 11 בדצמבר 2025 בשעה 20:45

השנה קיבלתי את השפעת ממש קשה,פעם ראשונה מזה עשור שיש לי בכלל חום גבוהה.

תמיד כשאני חולה.

וכשאני הולכת לרופא,תמיד זה בלי חום אכשהו יש לי דלקת גרון בלי חום,דלקת אוזניים בלי חום,שפעת בלי חום,קורונה בלי חום!

נפלאות גוף האדם.

 

אז תחשבו מה זה עכשיו בשנייה הזו שפעם ראשונה מזה שנים אני עם החום הכי גבוהה שהיה לי?

זה כולה 38.5

אבל זה הדבר הכי גבוהה שהיה לי אי פעם.

תחשבו שאני פעם ראשונה מזה שנים סמרטטת, חסרת אונים,אין לי כוח אפילו לקום לאכול.

מקיאה כל דבר בגלל החום הגבוהה.

ועם כל זה אני רק חושבת איפה הגבר שינצל אותי ככה?

שאין לי כוחות אפילו להתנגד לו.

שאין לי כוחות אפילו לומר את מילת הבטחון שלי.

 

פשוט שייקח אותי ככה, חולה,כאובה והוזה בגלל החום ויעשה בי כרצונו.

 

ואולי אני בכלל מדמיינת שכתבתי את זה.

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 30 בנובמבר 2025 בשעה 11:24

I don’t want someone to hold me and whisper words of love.
I want someone who actually sees me, who takes in what he sees and stands firmly in front of it,
someone who simply sees me exactly as I am,
who sees the darkness wrapping around me and doesn’t run from it.

 

 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 29 בנובמבר 2025 בשעה 8:58

 

שיר שאומר הכל מבחינתי.

לכל בנאדם יש דרך לברוח מדברים מסוימים בחיים.

והדרך שלי זה לרקוד כדי לשכוח את כל הדברים הקשים שהעולם השליך עליי.

זה מחייה אותי ונותן לי קצת רוגע ושלווה לפני שאני שוב מראה את עצמי למציאות, זה לוקח אותי לעולמות שונים וגורם לי לרחף בדמיון ולדמיין שאני מישהי אחרת בתוך מציאות יותר טובה.

 

והפנטזייה הזו,היא חלום שאני מקווה שהוא התגשם בקרוב.

כי מישהו אמר לי פעם - ככל שהחיים קשיים מידי עכשיו - בעתיד הם יהיו יותר קלים.

ואני מייחלת שיבוא כבר החלק הקל בחיים,

כי רגליי פצועות,שחוקות וכואבות מלרקוד בלי סוף, כדי שרק אוכל להדחיק ולשכוח.

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 28 בנובמבר 2025 בשעה 7:08

אני מרגישה שאין לי זכות יותר לחיות.

כי הוא נרקב אי שם מתחת לאדמה.

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 26 בנובמבר 2025 בשעה 11:57

כשהאופל יוצא ממני,

יוצאת מישהי שאני לא מכירה,

מישהי שלא הכרתי ואני לא בטוחה שאני רוצה להכיר.

כי האופל משתלט בלי חשבון על המוח שלי ואני הופכת להיות מישהי שעדין לא הכרתי.

 

הדברים הכי מזוויעים והכי מגעילים ( לא מבחינת הפרשות של גוף אלא גועל כללי שרוב האנשים נגעלים מיזה.)

הופכים להיות הדברים הכי מחרמנים והכי מרטיבים.

ואני כל כך מתביישת בזה לפעמים,

שקשה לי ממש לתת לפנטזיות האלו לצאת ולקיים אותם.

 

כי אם אני חושבת ככה,והמוח שלי הופך את זה לדבר סקסי ומחרמן.

איזה אדם אני?

לאיזה אדם אני יהפוך אם אני אתן לזה "יד"?

 

וזה כל כך קשה,כי יש בי רצון עז להיות מי שאני רוצה להיות אבל קשה לי לשבור את החומה ולהבין שאולי זה בסדר שזה יהיה קיים בחדר המיטות?

 

ואם באמת אכיר גבר שלא ישפוט ויהיה באותו הראש שלי,אז אולי אני באמת יכולה להגשים את עצמי גם בפן המיני.

 

ואולי אצטרך כל החיים להסתפק במין משעמם לא מלהיב ושאינו יודע להביא אותי לקצוות שאני כל כך רוצה ואז כל חיי לא אהיה מסופקת.

 

אז אני משאירה את כל זה כאן כתוב וחשוף ברגע הזה.

אולי זה יתפזר עם הזמן ואולי יתפרץ שוב במפתיע, אולי זה רעב שלא מצא מענה או תשוקה שמחפשת מקום להתקיים בו.

ואולי בסוף זה סתם משהו שחולף ולא משהו שהוא חלק ממה שאני.