אני אוהבת להפגע,זה פטיש אצלי.
לא באמת להפגע במציאות. אלא לגרום לעצמי להגיע למצבים פגיעים וירטואלייים. עכשיו רוב הסיכויים שאני אהיה בדאון כזה או אחר ואני לא באמת אהיה פגועה מהדבר.
אבל בגלל שאני כל כך מפחדת מאינטמיות אני מפספסת הרבה הזדמנויות. והכאב הוא על הפספוס הזה. והלב שלי כואב ודואב ואני שמחה.
אני פאקינג שמחה ואפילו רטובה קלות.
אנשים לא באמת מבינים מאיפה הפחדים נובעים. קל להם רק לדבר ולומר את ככה וככה ותראי שאני יצליח לגרום לפחד להיפסק וכו.
הם לא יודעים שהם לא קשורים לזה. אף אדם לא יצליח לגבור על חרדה של האדם מסויים. אף אדם הוא לא משיח או יכול כל שהוא יכול לגרום לאדם להתפטר מהרגלים שלו או מהחרדות שלו. הן נטועות בך חזק כמו שורש שגדל שנים על גבי שנים ונהפך לגזע איתן שקשה להוציא אותו מהאדמה, כי הוא כל כך רוצה לחיות ולצמוח באותו מקום שהוא גדל בו.
ככה פחדים וחרדות עובדים.
הם שולחים מלא שורשים לכל מקום בגוף שלך. שנים על גבי שנים מבלי שתרגישי אפילו. מבלי שתדעי. ואז ביום אחד בהיר הם יחליטו להופיע. ככה פתאום. תוך כדי שאת עושה את הדבר הכי רגיל שיש. ופתאום את מגלה שאת מפחדת מא' ויש לך חרדה מ ב'.
וזה עובד יותר בגלל שהשדים שלך לא מטופלים הם רק נעולים בתוך הארון עם כמה מנעולים שלא יצאו לעולם. ואת עובדת על עצמך שהם לא יוצאים להם לטייל יום יום שעה ושעה. את מדחיקה אותם. מעלימה את קיומם. אבל את מרגישה אותם בכל רגע איך הם משתלטים עלייך ומתחילים לשלוט בך. בהתחלה את עוד אומרת זה בסדר אני שולטת בהם ואז אט אט מבלי שתרגישי את נותנת להם את המושכות. והם עושים בך מה שהם רוצים.
שולטים בכל מחשבה שלך ובכל מילה שלך.
והופכים אותך לאישה יפה ומחוזרת אך בודדה שלא מוכנה להכניס אף אחד לטריטוריה שלך.
כי את מפחדת. מפחדת כל כך שיראו אותך.
שיגלו את הנפש שלך. שיראו מי את באמת.
מי מסתררת לה שם מאחורי החומה?
האם זו אני או מישהי שלא הכרתי מעולם?