אתה יודע משהו?
גם אם אתה יושב עמוק במוח של מישהו, זה עדיין לא הופך אותך לייחודי באמת. מחשבות הן מקום זמני. אנשים באים, משאירים חותם, ואז מתחלפים. כך זה עובד. יום יומיים אתה שם, מסתובב בין מחשבות, תופס נפח, אולי אפילו נראה כמו משהו שלא ייעלם. לפעמים זה נמשך שבוע, לפעמים קצת יותר, ויש תחושה שאתה תופס מקום קבוע. אבל בסוף המוח ממשיך הלאה. הוא לא נאמן, הוא פשוט חי. מישהו אחר נכנס, תופס את אותו מסלול, יושב באותו אזור, ומחליף אותך בלי מאמץ מיוחד. לא כי היית חסר ערך, אלא כי בעולם הזה אף אחד לא באמת רב פעמי. לכל אחד יש תחליף, גם לאלה שחשבו שהם יוצאי דופן. הזמן לא עוצר, והמקום שאתה תופס תמיד פנוי למישהו הבא.
ומשום מה אני לא מרגישה שזו הייתה טעות להיחשף אליך. להפך. היה בזה משהו מדויק לרגע שבו זה קרה. משהו שפתח, אולי רק סדק קטן, במקום שהיה סגור הרבה זמן. זה לא שינה הכל ולא הבטיח שום דבר, אבל זה הזיז. וזה כנראה כל מה שהיה צריך. לפעמים שינוי לא מגיע כרעש גדול או כהחלטה דרמטית, אלא כמפגש קצר שעובר דרך הנפש ומשאיר אחריו תנועה.
ואם מזה יצמח משהו חדש או רק הבנה שקטה, זה כבר מספיק. כי מה שנדרש באמת לא היה אתה, אלא מה שהתעורר דרכך.