אני צריכה גבר של פעם.
שיפרנס אותי ואת הילדים שלנו.
שאני אהיה בבית, אגדל אותם, אדאג לבית, והוא יעבוד.
זה לא ממקום של חומריות.
באמת קשה לי המחשבה לצאת לעבוד כשהילדים קטנים, כשהם חוזרים מהגן או מבית ספר ואין אמא שמחכה להם בבית.
אני לא רוצה שהם יהיו בצהרון עד ארבע וחצי.
אני רוצה להיות שם בשבילם.
אני צריכה גבר של פעם.
אחד שעובד קשה, בעבודה פיזית, חוזר עייף, עם קצת כרס שאפשר לשים עליה את הראש.
יושב מול הטלוויזיה, מזפזף בין ערוצים, ורק רוצה אותי לידו, בשקט.
שבשבתות ייקח אותנו לטיולים משפחתיים בטבע.
שיהיה לנו זמן ביחד.
אני רוצה ללמוד דברים שמעניינים אותי, מתוך סקרנות ואהבה ללמידה, לא מתוך חובה לעבוד בזה.
אני רוצה שהוא יחזור הביתה ויהיה לו בית נקי, אוכל חם,וחיבוק מאשתו.
שאוכל להגיד לו תודה על זה שהוא עובד קשה בשבילנו והוא יבין שאני מעריכה את זה.
וכן, אני יודעת שיהיו כאלה שיגידו שאסור להסתמך רק על גבר ושחייב שיהיה לי כסף בצד.
אז מבחינתי, החשבון יהיה משותף.
זה לא עניין של תלות, זה עניין של שותפות.
החיים האלו נראים לי מלאים.
פשוטים, אבל מלאים באמת.
כאלה שמעניקים רגעים קטנים וטובים שכבר בקושי רואים היום.
אני אצא לעבוד כשיתחשק לי, לא כי מכריחים אותי.
התחושה שמכריחים אותי, שאני לא חופשיה, מכבה אותי.
זה משהו שמרגיש לי שהוא הורג את הנפש.
זה בכלל לא עניין של כסף.
כסף לא מה שמניע אותי.
זה העניין של הבית.
של המקום הבטוח הזה, שיש לאן לחזור אליו, שיש בו חום, יציבות,שקט וזה מה שהאנרגיה הנשית שלי צריכה.