האם השטן עלה מהשאול כדי ללמד אותי לקח?
אני לא מצליחה להבין איך זו שאני,בסופו של יום משגעת לך את המוח.
כשבעצם אתה זה שאוכל לי את הראש בלי סוף. שלחת לי הודעה "טוב זדייני לישון, אכלת לי את הראש" בזמן שאתה חפרת לי כמה דקות לפני,לא שיש לי בעיה עם זה רק בשביל שתבינו את רמת החוצפה (תאמת גם כאן צחקתי).
האמת, זה הצחיק אותי מאוד, כי זה מרגיש שקצת קינאת כשנתתי תשומת לב לאנשים אחרים.
כמו הניק שלי, אני פרפרית. אני לא אוהבת להיות כלואה, אני חייבת מרחבים, ירוק בעיניים, אוויר צח והמון אור.
ואני גם אפלה. יש בי צד אפל שלעיתים אני מוציאה החוצה.
כמו פרפר שחי זמן קצר, כאילו הוא ממצה את הגלגול הנוכחי כל כך מהר שהוא בוחר למות ולחזור בגלגול אחר, כזו אני. ממצה מהר דברים. אני יכולה לדבר שבוע עד חודש עם בן אדם, ואם אין שם עניין, אם אני מרגישה שאין משהו שמרגש אותי, אני אעבור למישהו אחר שנראה לי שיש בו יותר ריגוש.
נהייתי כל כך כהת חושים שאני רודפת אחרי ריגושים כמו זונה שמכורה לקוקאין.
וזה מה שאתה לא מבין, כיעורי שלי. אני לא רוצה להיפגש לא בגלל שהשארת אותי לנסות לגמור לבד ונעלמת באמצע השיחה, אלא בגלל שאתה מצליח לגרות מדי פעם את המוח שלי, וזה גירוי כיפי. אני מפחדת כשהדבר הזה יעבור למציאות, אני אאבד את הגירוי ואת הריגוש, ואז זה ייעלם ואצטרך שוב לחפש.
וכמו שאתה אומר לי, "אבא עייף". גם אני עייפה מלרדוף אחרי ריגושים וגירויים, ואתה כרגע היחיד שמצליח להחיות אותם. אז תפסיק להתנהג כמו איזה ילד מניאק, ותיתן לי לשגע לך את המוח כמה שבא לי, רק כדי שתכתוב לי "דמייני שזה מעניין אותי", ואני אצחק כרגיל.
אני סתומה שאני צוחקת מההתנהגות הזו? כי הוא באמת מצחיק אותי.