העולם החדש

נכנסתי למועדון במדינה זרה, התיישבתי על הבר.

כוס בירה קרה וסיגריה מגולגלת כי אנחנו אנשים בריאים.

בעודי לוגם מהבירה, מדליק את הסיגריה ומתבונן מסביב, על האנשים, המוזיקה הלא ברורה ועל עצמי, מה אני עושה כאן לבד במדינה זרה?

התיישבה לידי בחורה, לא אמרה מילה לסביבה הנוכחות שלה הספיקה כדי לשבור לי את הצוואר שמאלה ולהגניב מבט חטוף.

היא הייתה ממוצא אסייתי מעורב, מיקס לא ברור של מזרח ומערב. העיניים גדולות ובהירות עם גוון אפור, שיער שחור חלק עם פס ורוד בודד ונוצץ. מקועקעת בטעם טוב בדיוק כמו שאני אוהב.

לאחר כמה דקות שאנחנו יושבים בשקט ומעכלים כל אחד את הסיטואציה פניתי אליה: אני רואה שגם את קצת בשוק מהמקום הלא ברור, מטיילת לבד כמוני?

היא ענתה: נולדתי בעיר הזאת אך אני מטיילת המון, חזרתי לאחר תקופה בחול ואני מחפשת רכש חדש לאוסף שלי.

השבתי לה: רכש? אוסף? 

היא: כן יש לי אוסף של בובות, עכשיו הוא מרוקן לגמרי ואני רוצה לרהט את הדירה החדשה שלי.

הייתי מאוד מבולבל, בובות? כאן במועדון?

אמרתי לה שאני אכן מסוקרן ובירכתי אותה על הדירה החדשה. השיחה התחילה לזרום ושאלתי לשמה היא ענתה: שמי הוא ״אניטה״ בוא לרקוד.

משהו באנרגיה שלה לא נתן לי לסרב ומבלי לשאול שאלות עקבתי אחריה לרחבה. הערב המשיך והתחלנו להתקרב.

הגענו לכוס מספר 3, הרמנו לחיים וצחקנו.

אמרתי לה שאני הולך לשירותים ומיד אחזור, היא הציעה לשמור לי על הכוס והדברים בנתיים. שמחתי לשמוע שיש על מי לסמוך.

כשחזרתי הכל היה כרגיל, לאחר כמה דקות הרגשתי מסוחרר ולא יציב. היא ראתה אותי וישר נתנה לי כוס מים וליוותה אותי החוצה לנשום אוויר. מרגע לרגע נהייתי יותר מטושטש.

היא סיפרה לי שהיא אחות ותוכל לטפל בי. לפני ששמתי לב מונית כבר נעצרה מולנו והיא אמרה: עלה!

התיישבנו מאחורה והיא התחילה ללטף לי את הראש ברכות, נרגעתי ונשאבתי לתחושה. הנסיעה הרגישה כמו דקה אך אין לי מושג כמה זמן באמת היא לקחה.

הגענו לבניין יוקרתי, שומר בכניסה פותח לנו את הדלת.

בשלב הזה הייתי כבר די מחוק והיא הכווינה אותי למעלית, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה קומות בבניין, אני לא זוכר כמה היו אבל אני זוכר שהיא לחצה על הקומה העליונה. המעלית נפתחה והגענו לפנטהאוז ענק וחדש שמשקיף על כל העיר. 

נזרקתי על הספה בחוסר אונים כמו סמרטוט מסומם ונרדמתי.

התעוררתי! מנסה להזיז את הידיים ולא מצליח, מנסה גם את הרגליים ושום דבר לא זז, רק רעש מתכתי של שלשלאות מתכת מתנגשות אחת בשניה. ניסיתי להיזכר איפה אני ואיך הגעתי הנה אך לא הצלחתי, רק מילה אחת עלתה לי לראש ״אניטה״. ניסיתי לצעוק אל הפה שלי היה חסום על ידי גאג אדום, על צווארי קולר ואני בכלל בתוך כלוב, מה לעזאזל קורה כאן? שאלתי את עצמי.

אחרי בחינה נוספת גיליתי שאני ערום לגמרי, עם כלוב קטן על הזין שלי. בעודי דחוס וקשור בתוך הכלוב הפחד התחיל לרדת ועלתה בי מחשבה נוספת יכול להיות שזה מחרמן אותי? הזין התחיל לעמוד ולכאוב בתוך הכלוב הקטן שלו.

לאחר זמן ארוך ולא ידוע נשמעה פתאום פתיחה של דלת, רעש איטי של עקבים מתקרב לעברי, לאט לאט הוא התקרב עד שהגיע אליי. מולי עמדה אניטה, לבושה בבגדי עור שחורים, מחוך שדוחף לה את הציצי המושלם שלה לשמיים ומגפי עור גבוהות ושחורות. היא לא אמרה מילה, רק התבוננה בי סובל בתוך הכלוב בעודי מנסה להרים את הראש. היא צחקה ואמרה: ברוך הבא לאוסף, כלב! עכשיו נפל לי האסימון והכל התחבר, חשבתי לעצמי בראש: שיט?

בעודי מחבר את הנקודות היא התחילה לספר לי מה עומד לקרות מעתה והלאה ומי היא באמת.

היא פתחה בזה שהיא חיה לבד ללא משפחה ושהיא קיבלה ירושה ענקית ומוגזמת. יש לה נכסים בכל העולם וזה אחד מהם.

״החל מהיום אתה הרכוש שלי, אין לך בחירה בכלום. מהיום אתה מפסיק להיות בן אדם, היעוד היחידי שלך הוא לשרת אותי ולציית.״

לא יכולתי להגיב בדיבור אז התחלתי לנהום.

היא בעטה בכלוב וצעקה ״סתום תפה! דממה! אתה לא מצייץ אלא אם אמרתי כך״ השפלתי מבט

היא חייכה והמשיכה: ״מהיום אתה עובר סדרת חינוך, השבועות הקרובים יהיו קשים אבל אתה תעמוד בזה ואם לא תיענש בהתאם. הסטנדרט הוא גבוהה ואתה צריך לעמוד בו לפני שאתה מקבל את תואר ״בובה שלי״ עד אז אתה עבד/כלב

פחדתי להגיב והיא ראתה שאני נלחץ, זה רק שימח אותה.

היא הוציאה דף אשר מנוסח כמו חוזה והתחילה להקריא:

רשימת חוקי הכשרה:

1. אתה רכוש, חפץ, אין לך רצונות רק פקודות

2. אתה רשאי להוציא קול רק אם פניתי אליך ואישרתי במפורש

3. אתה פונה אליי בתור גבירתי אלא אם אמרתי אחרת

4. אני שולטת בכל תחום בחייך, מתי תאכל, תשתה, תישן, מה תלבש ואיך תראה. והכי חשוב מתי תגמור

5. על כל טעות תהיה ענישה, אני אחליט איך ומתי.

6. לאחר תקופת ההכשרה תהיה זכאי לתשלום: 10,000 דולר בחודש.

7. אני רשאית לשנות את התשלום החודשי כראות עיניי, זאת זכות לקבל ממני כסף.

היא לקחה את ידי וגררה את האגודל שלי עם סיכה, טיפת דם טיפטפה על הדף וכך נחתם החוזה, ללא הסכמתי.

המשך בחלק 2