במהלך השנים הואשמתי
שהפכתי את הבדס"מ
להפקת דיסני וסיפורי הרומן הרומנטי
ומודה אשמה ולא מתחרטת על כך לדקה.
הרי בכל סרט דיסני והרומן הרומנטי
הנרטיב הוא די זהה
והוא מגיע למולה במלוא בטחונו וזכריותו
מושיט לה את ידו והופך אותה לשלו
והיא מביטה אליו במבט פעור ונפש חפצה
והוא לוקח אותה תחת חסותו ומציל אותה
מעצמה/מהמציאות שלה/מהסביבה.
בעולמי הבדס"מ הוא עולם של תשוקה, של רגש, של יצר, של התמסרות ורומנטיקה
הרי מה יותר מ:
והיא יושבת על ברכיה,
מחכה משתוקקת, כמהה
והוא נעמד למולה ורוכן לעברה
מבטה מתיישר לעיניו
וברגע הזה
שני אנשים, שני נשמות,
רצונות שמתלכדים, אש נצתת
צרכים נפגשים, מהווים לוחשים
כל זאת במבט שמתלכד
והוא לה למחסה והיא לו למפלט
מעגל של נתינה ולקיחה
חלקים שמתחברים באופן מופתי
לדבר הזה שנקרא אתה והיא
אדון ונשלטת, גבר ואישה.
רק קבלו טוויסט בעלילה, הרי בכל סרט דיסני ובכל ספר של הרומן הרומנטי הוא מציל אותה וסוחף אותה לתוך הליל.
בעלילה שלי לפחות זה תמיד זה:
והם שמו את מבטחם זה בזו
השקיטו את מחול השדים שבמעמקיהם
כלי מכיל וכלי מוכל
הוא הציל אותה והיא הצילה אותו מיד בחזרה
עת הם מעורסלים זה בזו אחרי שרקדו
את הטירוף שלהם.