Transcand

כשאת ישובה לך שם במרפסת
עם הקפה החם מדליקה לך סגריה
ולפתע הדמעות זולגות אבל הפעם זולגות אחרת
לא דמעות אדומות - שחורות של דם ויגון
כי שברו, סדקו, פצעו את כולך
ואת כל מה שבך למען אגו מדושן.
אלא אלו דמעות לבנות - כחולות
נקיות, מרפאות, מלטפות.
דמעות כי הוא פותח בך שערים
שלעולם לא חשבת שתפתחי
מרפא בך פצעים ומרחיב את נפשך
תמיד האמנת, משהו בך ידע 
ואז הוא ניצב למולך מסדר בך הכל
בקסם שכזה בלי כוחניות, בלי אגו
בנתינתו, הדרכתו, סבלנותו ותבונתו
ואני מגלה דרך עיניו שדבר לא פגום בי
ושמעולם לא היה צריך לנפץ אותי
רק הייתי צריכה מישהו שיראה אותי
כדי שאתן לו באמת את כולי.
לא ידעתי שיש בי דמעות לבנות - כחולות בכלל
כנראה שהוא יצר אותן בי
כחלק מצבעיו שנתן הוא לי.

כנראה שעשיתי משהו טוב בעולם הזה....

Standing in front of the mirror
Looking at myself from within
Some thing feels diffrent
Some thing have changed
Past spirits and sounds
aren't there any more.
The scares, the wounds
aren't bleeding any more.
It feels like it was in a diffrent life,
a diffrent place, a diffrent universe
It feels like I was born again.
You gave me a new world
That I've dreamed about
Craved it, desired it.
Now I'm Stanging in front of you
in the gates of your kingdoom
While you are holding my leash
Leading me in your path
Towards your thron
Were I'll be at your feet
No past, No wounds just me
as a clean canvas for your seal
While I will wisper your name                                My Master and give you my all.

לעמוד למולו נרגשת, נפעמת
לעצום עיניים, לחוש ולנצור
כל מילה, כל ליטוף, כל מגע
להיות עטופה, מוגנת ומובלת
לחוש את כל המגננות מתפוררות
להראות לו אותך כפי שמעולם לא הראית
מובכת, מחייכת, דומעת, מתרגשת
ולדעת שאיתו מותר לך.
לאפשר, לתת, להתמסר, להיות
הפעם באמת בלי כסויות
כי גם ככה אין בכך טעם
כי מהרגע הוא ידע אותך.
לקבל את מתנת החופש המושלם
בפשוט להיות כפי שאני
כפי שאני למולו
גורה ישובה לרגליו
שמתחילה מהצעד הראשון
ללמוד אותי דרכו.

אתה כותב את התווים
שדרכם ארקוד למענך
כל תו מלאכת מחשבת
שנועד הוא לי.
כל תו מחלחל לתוך נימי נשמתי
ופורט את האור שמגרש
את החשיכה שהיתה בי
מפנה מקום למנגינה שלך
שנפשי וגופי ירקדו בה למענך.
מילותייך נשזרות לתוך מילותיי
לתוך כל אשר בי,
נטמעות בהוויתי.
זהו השיר שלך שהלחנת עבורי
שמבעבע בתוכי
עד שיגיע היום בו
יבקע מבין שפתי
עת שאלחש אותו באוזנך
בדיוק הראוי לך
מהמקום הראוי לך
בכוונה הראויה לך
ואהיה ליצירת המופת שלך
כי נוצרתי בידיך, למענך ועבורך
באופן המדוייק ביותר לך
כי הרי כל מה שבי הוא שלך.

ללכת בעקבות רמזייך
לחשוב, לתהות אך לא להעיז להאמין
ועדיין המוח רץ, חושב
הנשמה מקווה, מייחלת
כה משתוקקת שמה שחשבת נכון.
ואת משקיטה אותה
הרי את למודת ניסיון
והניסיון לימד אותך
שעדיף שלא.
השעות והדקות חולפות
וכל פעם שהקול הזה מבפנים
מעיז להאמין שאולי המוח משקיט
ששש... ילדה נסחפת
את כבר אמורה לדעת
והיא נאנחת כל כך משתוקקת
שיראה לה שהיא צודקת
ואז הודעה אחת גורמת לה לצרוח
שם בפנים את רואה זה באמת אחר.
הלב דופק, המוח מנסה לעכל
הנשמה צוהלת מתה להתפוצץ
ועדיין את שומרת על מאופקות.
כעת אלו כבר לא הודעות הוא למולך
את רואה אותו צועד לקראתך
מחכה לסימן שאפשר להתכנס
לתוך זרועותיו.
עוד רגע ואת שם והכל פשוט
מתאים כאילו זומן רק לך
הראש על הכתף, העיטוף, התחושה.
לאט לאט הוא פורם בך
את שידעת פעם
ומכניס בך את האמונה
שהילדה צדקה מהרגע הראשון
ושמותר לך באמת להיות למולו
כפי שכל כך השתוקקת.

כמה פעמים בחיים ניתנת
ההזדמנות להתחיל מחדש
להיות דף נקי ללא עבר רק הווה ועתיד
לצעוד בדרכים חדשות
להביט ממבט משתהה ומשתוקק
להיות בלב חפץ ונשמה יתרה.
להיות גורה נקייה מכל
להיות בלי יומרות,
להיות בלי נטל ההוכחה
מלבד היותך את למולו
פשוט להיות, לתת
לאפשר להכל להתעצב בך
ללא כחל ושרק, להטמע
כדי להיות הכי את
ולראות אותך
דרך השתקפותך במבטו.

"ויותר לא עוצר, לא נוגע בזמן
מחפש לי מהות, רגע אושר קטן
אני יודע, מישהו איתי כאן
מישהו איתי כאן"

להקשיב, להפנים, להבין

שדבר אינו כפי שידעת או הורגלת.

להדוף נוהגים של פעם שצפים מבלי שרצית

לדעת שאת במסע אחר, דרך אחרת

כזו שחשבת, שהגית, שכמהת 

לעצום את העיניים ולהסתכל לבפנים

ולראות שם גם שם הכל חדש לך

מקומות שהיו מתכווצים, נלחצים, חוששים

הפכו למחוזות של פרפרים, של חיוך, 

של סקרנות לעבר הלא נודע.

לגלות בכל צעד גם הקטן ביותר

שלמרות הפז"מ, הידע והצלקות

את מסוגלת להיות כפי שרצית

קנבס נקי בפתחו של דרך חדשה

עומדת בשער שנפתח לעולם חדש 

מצפה, נרגשת כילדה, כגורה

בעיניים פעורות, משתוקקת

לגלות את רזיו.

להתבונן במראה ולראות

את כל האפשרויות שאוכל להיות

לקחת נשימה, להתכנס, להבין

את האמת ששוכנת בי ובינינו

נקי, בלי מסיכות

וכאות יקומי כך כמעט באותם המילים

ובאותה השנייה שלחת לי.

עוד מבט, עוד מחשבה

נשימה שממלאת 

עוצמת עיניים ומבקשת

שתיהיה כפי שדיברנו

ולפתע אתה מולי

לא פחות, לא יותר אלא מדוייק

מחייכת לי מבפנים 

אני למולך, מנסה לפענח 

אותך, אותי זה לא קל

כשזה ככה נקי ופשוט.

הידיים התלכדו מעצמם 

המבטים נפגשו 

ודבר לא היה ברור יותר

מהתחושה ששררה שם בפנים

אך נשמתי, רציתי לחוש, להבין

לנצור כל רגע, כל מבט, כל מילה

הרי לא כל יום אני זוכה להכיר

את מי שמדוייק הוא לי.

אני לומדת תמידית אותי

דרך העיניים שלי בשלבים שונים

דרך העיניים של הסובבים אותי

דרך העיניים של יורש העצר 

דרך העיניים של מי שהיו השולטים שלי

ואלו שהיו שולטים שהכרתי לזמן כזה או אחר

אך לא היו שלי.

בכל פרק זמן של התבוננות אני רואה

את השינויים, את הנתיבים שהוטבעו בי

מעצם קיומם של אנשים כאלו ואחרים בחיי

או כאלו שרק עברו והשאירו טביעת אצבע.

אני רואה דרך כל אלו אותי

אבל בסופו של יום הרגע בו

אני הכי יכולה לראות אותי 

זה הרגע בו העיניים נעצמות,

ממתינה, מתכנסת לתוכי

וברגע הזה הכל מתחבר 

לדבר אחד, הוויה אחת

ואז אני פוקחת את עיני

רואה אותך למולי

ונותרת בעיניים עצומות

פקוחות לרווחה.

I see trough it all

I see trough the words

I see trough the acts

I see trough the little games

You try to menover trough

I play along but it dosen't meen

.I don't see right through you