והיא הלכה בשדות, ביערות,
במדבר, בואדי, בהר,
בנחלים, באגמים ובים.
מדי פעם נעצרה למנוחה
מדי פעם רגליה כשלו ממאמץ
לבסוף נגלה לעיניה מעין פאטה מורגנה
באמצע השום מקום מעין אי
של ירוק ובו עצי ופרחי עד
שצבעיהם בוהקים וריחם נישא למרחק
ושוטטתי שם והגעתי למקווה מים
בו המים תכלת שקוף והשלתי את בגדי
והכנסתי את גופי הפצוע ממסעותיי
למימיו והטבלתי את גופי עת צללתי למעמקיו.
המים עטפו את גופי כרחם מגן
ומחשבותיי תהו למי שייכת פיסת גן העדן.
כשיצאתי מהמים בשעת בין ארבעים
נשכבתי על שפת המקווה נושמת לתוכי
את האוויר המבושם מקבלת החלטה
להשאר לשהות קצת בפינת החמד
אז הקמתי מדורה לשעת ערב ואני עדיין
במלבושיי בראשית כורעת על ברכיי
לאור אש המדורה, ידיי פשוטות על רגליי
וחיכיתי לזה שיצר את הבריאה המופלאה
שאני שוכנת בה.
עצמתי את עיניי כשלפתע קול
מה את מבקשת שאל
עניתי לשהות כאן בגנך, בחסותך
מדוע בכך את חפצה הוא שאל
כי מי שיצר מקום כל כך מופלא
בוודאי שיוכל לצור בי יצירה מופלאה.
וזה כל רצונך? האמת שלא עניתי
ארצה גם ללמוד את דרכך.
ומה יהיה לי בתמורה?
אין לי הרבה מה להציע כפי שבוודאי
אתה רואה אני כאן למולך בעור היוולדי
אז כל שאוכל להציע הוא את התמסרותי,
את שקדנותי, את תוכי ואת גופי
שיהיו כספר לכל אשר תראה ותלמד אותי
ושאשנן אותו בקפדנות יתירה.
ואהיה לך כתלמידה, כגורה
ואתה תיהיה לי האורים והתומים שלי.
לפתע קולו התרכך, חיוך התגנב בין שפתותיו
אם כך הוא אמר עת ידיו שהונחו על שכמותיי
דוחפות מעט את גופי קדימה עד
שהייתי על ארבע והוא הקיף אותי
בוחן את גופי לאור המדורה
ובלילה ההוא הוא טמן בגופי
אותו, את סימניו, את אותותיו
מטמין בי את נבטיו
והייתי לחלק מחלקתו.