לפני שלושה חודשים. יום שלישי, 3 במרץ 2026 בשעה 14:08
ולפעמים בתוך כל המורכבות, הקושי,
קולות העבר, העומסים, המותשות
אני אוהבת לעצור, לנשום עמוק
לתת להכל להציף, לכלות, להיות בעין הסערה
ואז להבין שזה בסדר והכל עדיין עומד בעינו.
לחייך, להבין ולדעת שלמרות הכל
החיים חייכו אליי ונתנו בי חסד
גם ברגעים שלא ידעתי אם אשרוד
להסתכל על הקטן כגדול ולהעריך
כל דבר ודבר שנמצא וקיים
ומשום מה דווקא בעת הזו
תחת אזעקות, זאטוט בסטרס
רעב וגעגוע לאדוני עלה בי שיר
שגרם לי לחייך ולזכור :
What a wonderfull world

