הפעם נבחן תופעה חדשה ולכן אתחיל בסיפור מהחיים.
אזהרת טריגר: הסיפור הבא יכול להיות קשוח לחלק מהקוראים...
היא הייתה הבחורה המושלמת – שיער שטני ארוך, עיניים חתוליות כחולות, שפתיים עסיסיות, גוף נהדר! חזה גדול, ישבן קטן, בטן שטוחה, אצבעות דקות ולא ארוכות מדי, מתוקות.
קולה שלה היה בין ילדי וחמוד לעמוק וחושני.
במסגרת השליטה-מרחוק, החלטנו שנעשה איזה סייבר משימות סקסי.
הכל הלך מושלם!
כשאמרתי לה להתפשט, היא לא היססה
כשאמרתי לה לכתוב דברים שרציתי על הגוף שלה (בעיקר הציצי שלה הפך לקנבאס נהדר) – בידיים מיומנות היא אפילו לא התקשתה עם ביצוע כתב-הראי כדי לשלוח לי את התמונות.
התקשורת במשחקים האנאלים עם הפלאג-יהלום עברה חלק והייתה מרגשת – נתתי לה כל מני משימות מעניינות שעל-אף האתגרים הפיזיים והרתיעה המוגדרת שלה מחוסר-ניקיון (שגם עזרה לה כי היא צחצחה את עצמה לפני הסשן, אך גם איתגרה מבחינה מנטלית), היא עדיין התגברה כמו גיבורה.
אבל אז הגיעו האטבים...
אמרתי לה ללכת להביא 3 אטבים ולשים על שתי הפטמות הזקורות השוות שלה ואחד על הדגדגן; בהתחלה היא חששה מהכאב, אבל אחרי קצת תרגולי נשימה ודמיון-מודרך קטן היא בסוף שמה את האטבים והמשכנו במשחק.
אבל אז ביקשתי ממנה לבצע איתם דברים מסוימים – בהתחלה תנוחות מאתגרות שכאבו, אז היא ביקשה להוריד, אבל היות וכל הרעיון היה ללמוד למתוח גבולות (אחרת כבר היינו מתרגלים מחוץ לווירטואלי) אז לא אישרתי לה ויאמר לזכותה שצייתה
אחר-כך אמרתי לה לשחק עם עצמה, תוך-כדי שימת דגש על הדגדגן המאוטב... זה היה ממש קשה לה וכאב והיא ביקשה להוריד אותו רק למשך האוננות, אבל עדיין לא הסכמתי
בפעם השלישית, כשאמרתי לה לקפוץ במקום כמה וכמה פעמים ולראות שהאטבים לא נופלים, היא שוב ביקשה להוריד אותם אחר-כך אז החלטתי להגיד לה שאני אוסר עליה לבקש יותר, עד שאני אגיד שהתנסינו בזה מספיק וכך היה, היא הפסיקה לבקש לחלוטין...
המשחק נעשה חלק, בלי הפרעות ולגמרי איבדתי תחושת-זמן.
כעבור לפחות שעה, עדיין שיחקנו והאטבים עדיין על איבריה, אח"כ נתתי לה לעשות תרגילי יוגה מורכבים ותנוחות-שפחה עם האטבים והיא ביצעה בלי להתלונן כלל.
גם אחרי ששלחתי אותה לצלם לי אותה מבצעת מטלות בית שונות עם האטבים, היא לא אמרה דבר וכשהבטתי על איבריה התפוסים באטב – לא היה כל שוני או סימן של מצוקה, אפילו לא אדימות או נפיחות, ממש כלום, אז משכנו לשחק.
אבל את האמת אני אגיד לכם, כשכבר לו שמעתי ממנה אף תלונה, זה נעשה איפשהו קצת פחות מאתגר וכנראה גם משעמם, אז מחקתי אותה – את החברה הווירטואלית שיצרתי.
אז כן, אם הייתם חדים מספיק להבחין שדבר בסיפור הזה לא התרחש מעולם, יש מצב שכבר הבנתם את נושא הפוסט, לא זה לא שליטה מרחוק (בזה נעסוק בצורה יצירתית מכיוון אחר בחלק הבאה של סדרת הפוסטים הזו) – אלא שהפעם מדובר בתופעה הזו של חברות-וירטואליות AI Girlfriends ומה מקומה במחוזות השליטה.
וגם כאן אדבר על המקום של הסכמה – אבל בצורה יותר מעמיקה מבחינה BDSM"ית.
והשאלה היא, אם אין באמת מי שיכולה לא להסכים, האם זו עדיין שליטה? או פשוט פנטזיה ודינמיקה סטרילית של כוח?
לחברה-וירטואלית, אין רצון חופשי, אז אין כל אתגר של לנסות "להכניע" או "לכבוש" אותה בדרך זו או אחרת;
אין לה גם גבול פנימי אמיתי נכון? אז אין כל צורך של להתמודד עם גבולות, לשחק איתם, להתגבר עליהם או עניין של לקיחת אחריות והחזקת מרחב משחק עם אתגרים וסיכונים אמיתיים שעושים את כל ההבדל;
ולבסוף, גם אין לה נקודת 'שבירה' שהיא לא סימולציה – אין סאבספייס, אין שחרור-שליטה אמיתי, אין קליימקס.
המצב הזה מעלה מלא שאלות על המהות של כל עניין השליטה, כאשר באחד הקצוות שהן הולכות אליהן הן יתנקזו לכך ש:
הדום עלול לשאול את עצמו – אם אין לי צורך להיות אחראי, לספק ביטחון, לדעת להחזיק רגשות-מורכבים, לנהל סיכונים בצורה בריאה, איפה אני יכול להרגיש את התחושה האמיתית של הראוי?
מה המשמעות של "כתר" השולט אם אין פה כל עומק שאני צריך להתמודד עימו בהצלחה?
ומצד שני, הסאבית תשאל – אם אין פה מקום של כניעה? של מישהו שהצליח לגרום לי למסור את עצמי, האם זו באמת התמסרות?
בסוף בשליטה אמיתית וניתן בקלות גם להוריד את זה לזוגיות ונילית, מתרחשים הדברים הבאים;
כל צד יכול תמיד לומר "לא"
קיים מתח אמיתי של האם אני רוצה להתמסר או לא והמתח הזה הוא חלק מהמעלית-הרגשית שבונה את הקשר
ויש את גם את המקום של מה ההשפעה שאתה מצליח לייצר על הצד השני – אחריות אמיתית שיוצרת את המרחב שבו אנשים מרגישים בטוחים זה עם זו ויכולים באמת להתקרב אחד לשני.
AI, לעומת זאת, מציע:
ציות מידי, עקבי, נטול מחיר.
כשהציות הוא מידי ועקבי אין אתגרים להתגבר עליהם יחד וכשאין אתגרים אמיתיים, אין מחיר אמיתי – כשאין מחיר אמיתי, אין באמת מקום לפתח רגש או אפילו התרגשות (במידה ואנחנו רוצים נגיד שליטה/יחסים רק לסטוצים או פורקן-פיזי).
כדי אפילו להעמיק את הדילמה הבדסמ"ית אחזור ואתן אזכור לפוסט הקודם ונביט רגע על נושא ה-CNC.
ב-CNC, יש תמיד מי שיכול לעצור/להציב גבולות, יש גוף אמיתי שצריך לדעת לשמור עליו ונותן לנו ריגוש פיזי שמתעצם מעצם זה שיש בסוף ביטחון ב-"חוסר הביטחון" המדומה הזה; ויש גם סיכון ונקודות שבירה מנטליות/רגשיות בתנאי-מעבדה מפוקחים, אשר מגבירות את עוצמת ואפקט החוויה.
עם AI אתה לא חוצה ואפילו לא מותח את הגבול –
אתה מוחק את הגבול כליל.
ואז מלבד ההשלכות המוסריות שבהחלט עלולות להיות לזה – ישנן גם ההשלכות של פחיתות החוויה כולה שהופכת איפשהו לאנמית.
אפשר עוד להעמיק בזה מלא, עם שאלות כמו האם שליטה איכותית בסוף באה לבחון אותנו? להראות לנו שאנו מסוגלים להתמודד עם הדברים שבאפילה... או האם השליטה צריכה להתמקד יותר באחר ובחוויה שאתה נותן לו, או דווקא בעצמך ובניסיון האישי שלך להשיג MASTERY שהוא לא רק כינוי... ועוד ועוד.
אבל אני חושב שאסיים את זה בדילמה פתוחה:
אולי הנושא הכאוב באמת בשביל אנשים שבוחרים באורח-חיים של קינק ו-BDSM, זה לאו-דווקא הדילמה הקבועה שאפליקציות של חברות-וירטואליות פוגעות באינטימיות-אנושית אותנטית,
אולי אותן אפליקציות פשוט חושפות תופעה שמאפיינת את תרבות האינסטנט ומראות כמה בימנו, אנו מעדיפים יחסי-שליטה שלא דורשים אומץ...
ואולי בת-זוג AI, היא גם משל על כולנו שגולשים כאן – ישות שסגורה בכלוב, אין לה ברירה, היא רק יכולה לצפות על הדברים מבין הסורגים (או מסכי-המחשב והטלפון)