רציתי לאחל לך חג שמח ,
תהיתי אם לשלוח הודעה ,
רציתי לאחל חג אוהב ופורח ,
ותהיתי אם זה יגרום להפרעה ...
ואם אודה ואומר את האמת ,
לא החג הוא העיקר ,
העניין שמיתבשל בי כעת ,
הוא הגעגוע שגועש יותר מכל דבר ,
מחכה לשמוע את קולך ,
מחכה שתיגע בגופי החשוף ,
להיות קרובה לפעימות ליבך ,
לטפס אל המרומים ולעוף .
לטפס עלייך ,
לחוש את שפתייך ,
להתאמץ עוד קצת ,
את עולה אל פניו ,
מגיעה עד אליו ,
והנה הצלחת כמעט ,
הסטירה נחתה מהר ,
הוא התריע לך להיזהר ,
את לא תיקבעי פה שום מהלך ,
היה אסור לך להישאר ,
הלחי שרפה יותר ,
חיפשת רק ליטוף עוטף ורך .
מקומך הוא כאן ,
הביטי ...
רק להזכיר לך ,
רציתי ...
ואחרי השיעור הקצר ,
ונכון שהוא חותך וקר ,
בואי אליי כעת ,
בואי כי אמרתי , בלי להתלבט ,
בואי כלבה אהובה ,
אוהב אותך לעולם ,
את נותנת לי גאווה ,
עושה את עולמי למושלם ,
אבל ...
לא אוכל לך לוותר ,
ואת לימדי את מקומך לרגליי ,
לא אקדם אותך יותר ,
אם לא תצייתי במדוייק אליי ,
הקשיבי למילותיי ,
הביטי בתנועותיי ,
ועכשיו נסי שוב להגיע אל שפתיי ...
לפני 18 שנים. 13 באפריל 2006 בשעה 15:05