בין כל הבלאגן ,
אבדה להם תחושת זמן ,
באמצע שום מקום ,
הוא הגשים לה עוד חלום ,
הוא לקח אותה לסוף העולם ,
היא החלה לרעוד , נעשה לה חם ,
פוקחת את עיניה ,
הוא עומד מאחוריה ,
היא מנסה לנצל עוד נשימה ,
מסביבם רק נמרים ונמיות ,
גם הם מכורים לקולה , לאנחות ,
רחישות הגלים ניבלעים בהצלפות ,
עמדה היא ערומה ...
החום של לטיפות החגורה ,
מסביבם מנשבת רוח קרירה ,
עומדת לכבודו פעורה ...
אין לך יותר מקום להעדפה ,
היום את תעשי לי מופע ,
אלמד אותך לא להיות חצופה ,
אצליף עד שקולך ייגמר ,
מקום לעוד סימן על ישבנך לא יישאר ,
אחדור מקדים ומאחור ,
אחדור אותך בכל פינה וחור ,
לא ארצה לשמוע את קולך ,
תבלעי את המילים עמוק בתוך בטנך ,
בתוך קניון של חול ,
אתן לך ללמוד ולמחול ,
על כל טעות וכל שגיאה ,
את תלמדי , תיהי גאה ,
אעמיד אותך על קצה היכולות ,
אשבור איתך ימים וגבולות ,
רק תיהי בשלמותך ,
תתני את שחפצה נפשך .
תיהי את ,
אקח אותך איתי ,
תמיד היית שלי ,
ושוב לך אזכיר ,
והנה אני מזהיר ,
לא אתן לך להתבלבל שוב ,
גם אם הסוף יהיה מר ועצוב ,
לשנינו גבול הסבלנות ניגמר ,
מעכשיו את שפחה לכל נושא וכל דבר .
ואהבתנו לעולם לא תיגמר ,
והפינה שבליבי לעולם לך תישאר ,
היי חזקה , היי נחושה , היי שלמה,
אל תגרמי לנו להישבר .
אחזיק את ידך , אני מבטיח ,
רק תתני לנו להתקדם ולהצליח ...
אוהבת אותך ... תודה .
לפני 18 שנים. 14 באפריל 2006 בשעה 10:42