מאסטר יקר שלי ...
רציתי להגשים לך חלום ,
רציתי להעניק לך את המתנה שכל כך רצית ,
או שאולי , המתנה שאני כל כך רציתי לתת לך ...
רציתי להעניק לך את כולי , שלך , שלמה .
רציתי לתת לך אותי , בלי איפור ומסכה ,
רציתי לתת לך את כל מה שנפשך חפצה ,
רציתי להיות לך בכל זמן ומקום ,
להיות לך אתמול , מחר , והיום ,
רק להיות ...
להעלות את החיוך על פנייך ,
להיות חבוקה בין זרועותייך ,
להכנס עמוק בתוך מבוכי ליבך ,
להיות לך , להיות שלך .
המציאות היתה לי לא קלה ,
והיתה לי לא פעם נפילה ,
וכעסתי , וניפגעתי , ועשיתי בלאגן ,
כמעט והלכתי , הלכתי מכאן ,
לומדת , השיעורים כואבים ,
לא כאב פיזי , אלה בליבי עמוק בפנים ,
ונילחמת , ובועטת , ועושה כל מאמץ שניתן ,
להיות שלך תמיד , להישאר לצידך כאן .
רציתי שתדע , שאני מעריכה , ואוהבת עד אין קץ ,
ורק אותך ליבי מבקש .
שהריגוש לא יעלם לעולם ,
ושסוף סוף הכל יהיה מושלם ,
רק עוד קצת,
מעט ,
ונגיע .
אוהבת . אני .
לפני 18 שנים. 22 באפריל 2006 בשעה 15:11