לראות את הקיים , לנבוע מהיש, להתמיד להתחדש .

כולם מדברים עכשיו על חשיבה חיובית.
שאם רק נאמין, זה יקרה [ והנה קיבלתם בחינם את תקציר " הסוד" ואנאפוליס יחד ].
וזה לא שאני לא מסכים עם זה - להיפך.
מזה זמן הקונספט הזה שולט בחיי.
דברים טובים יצאו לי מהגישה החיובית הזאת- חלקן יותר מעצימות, חלקן במינון נמוך יותר
השבוע בעודי תקוע עם מכוניתי בפקק מתמשך בדרך לפגישה עם זוג חברים שלי
שחיכו לבואי בשעה מסויימת,עדיין חשבתי חיובי.
במקום להסתכל על השעון שמתי תקליטור ועלצתי לי כי אני סופר חיובי.
אבל עם כל החיוביות, התחילה לפעפע בתוכי ההבנה שאני מאחר למשהו שבאמת חשוב
לי כדי שאגיע בזמן.
אז נשמתי עמוק ופתחתי חלון בניסיון להעיף את המחשבות השליליות, וזה לא עזר.
והבנתי שהחיוביות הזאת, האמונה שהכל אפשרי, היא זאת שתקעה אותי בבוץ הזה,
משכנעת אותי שאצליח להיות בי"ם ובת"א בהפרש של שעה.
ולכן שחברה טובה שלי אמרה לי " אני צריכה את עזרתך", מייד אמרתי את שלושת המילים החביבות עלי ביקום: כן, בטח, בשמחה.
כי האמנתי בטוב, בחיובי. אני אקפוץ רגע לעזור לה ומייד אמשיך לעיר הקודש שלנו,
אמרתי לעצמי, מתעלם מהמרחק, מהשעה המחורבנת, מזה שבשעה הזאת היכן שהייתי לא נוסעים, מקסימום חונים.
אבל לא רציתי להיות מציאותי, כי להיות מציאותי זה מבאס, ותוקע, ואפור, ויש מזה מספיק בעולמנו.
הרבה יותר כייף להאמין, להגיד רק כן ולא להגיד אף פעם " אני לא יכול ",
" או זה לא יצליח", או "לא" [ רק מלראות את המילים האלו על הנייר עושה לי שלילי בלב]
הצצתי בשעון והבנתי שאני חייב לשנות את גישתי.
כי זה בסדר להאמין שהכל אפשרי כשמדובר בדברים הגדולים של החיים, כשאני רוצה לחלום ולהגשים, אבל בדברים הקטנים אני חייב להתייחס גם למציאות.
רק עכשיו עברתי את הפקק, והושטתי את היד לספיריט [ אל תשאלו מה זה? ]
לצלצל להודיע שאני מאחר , אבל בתיזמון מדהים חברי סימסמו בעצמם.
זאת היתה הפגישה שלי על הקו.
תשמעו נתקעתי עם איזו טובה שהבטחתי, והסתבכתי. אני מאחר קצת באמת סליחה.
טוב באמת לפעמים המציאות בכל זאת מסתדרת על הצד הטוב ביותר כשחושבים חיובי
אבל אסור לסמוך על זה , כי בפעם הבאה אולי יהיה או תהייה מישהו/י לא ממש חיוביים.
כי יש עוד הרבה שליליים שם בחוץ.
מקווה של התעייפתם מלקרוא - זה מה שיצא- שבת מלאה אור , ואהבה- כי אהבה זה בעצם הכל- כן אהבה עם נינוח בדסמי .





.