צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לראות את הקיים , לנבוע מהיש, להתמיד להתחדש .

האהבה טמונה במבט שאנו מביטים יחד באותו כיוון !!
האושר הוא דרך, ולא גורל !!
השוט האדום הוא השוט המנצח !!
לפני 7 שנים. 11 באפריל 2017 בשעה 14:14

"מה נשתנה"? להסכים להשתנות-אמש קראנו את ההגדה וה"מה נשתנה"? ואני שואל את עצמי מה מסתתר שם בשאלה התמימה? חג הפסח הוא חג ההתעוררות מתרדמת החורף לאביב, התעוררות לשאול מה אנו עושים?התעוררות האדם לשאול שאלות , מי אני ומה אני עושה עם חיי, מה אני עושה פה בעולם, ומה כל הסיפור הזה?

בסדר הפסח נותנים לילדים לשאול  את השאלות כי ברבים מאיתנו הוקהו והוכו השאלות לאורך השנים, ע"י אקסיומות כמו"אל תחקור"- אל תשאל יותר מידי שאלות.

נחזור אלינו- למה נשתנה שלנו- איך מתחוללת ההשתנות? פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל להשתנות? פתאום קם עם בבוקר ומתחיל ללכת לארץ חדשה?

הפתאום הזה נובע מדיגדוג פנימי כמו באף לפני שמתעטשים, מין תחושה שמשהו  ברגיל במציאות המוכרת  הידועה אינו תואם לי עוד.

וזה מתחיל בשאלת שאלות - מה כאן? איך החיים שלי מתנהלים? מה עושה אותי מדוכדך/כת? מעוצבן/נת על הכביש, בבית, בעבודה?

לאן אני בעצם ממהר/ת? ומה חסר לי?

כל אחד/ת ותחילת ההשתנות שלו/ה תחושת היציאה מאי נוחות בתוך הקיים והמובן מאליו, תחושת אי ודאות, רצון להיחלץ מהתנועה האוטומטית המוכרת, לעמוד לרגע באיזו פסגה על ההר מול הנוף הנפרש, ולהשקיף על המציאות הפנימית שלי ולשאול? זהו ? זמה שאת/ה רוצה להמשיך לחיות בלופ שלו? ולהסתפק באמירה" זה מה יש"!?

 אז הכוונה בלהסכים להשתנות- נראה לי שזה מה שניסה משה לעשות כשהעז לחלום ולהניע עם שלם לצאת מהעבדות הפיזית  והרוחנית  בה היה נתון לעבר הבלתי נודע, לעבר תודעה חדשה, וארץ חדשה.

 אז מה נשתנה? אנחנו משתנים כל הזמן - מחפשים , לומדים, חוקרים, פותחים שדות תודעה חדשים, מגלים עולמות , תובנות , משנים תפיסות עמדות , תחושות רצונות, ותוך כך מגיעים לארץ חדשה שחיכתה לנו כל הזמן - שבים אל מקורנו המזוקק והטהור המאמין בעצמו , בסובביו וביכולתיו לשנות ולהשתנות, ליצור מציאות חדשה .

חג אביב שמח של התחדשות , לצאת מעצמנו אל המרחב, להודות על היש , ולחגוג את היש.

 

לפני 7 שנים. 10 במרץ 2017 בשעה 9:27

הודיה זה הדבר לפתוח איתו את הבוקר, ולתת לו לצבוע את כל היום.

אפשר פשוט להתמקד בלב, ולהכניס לתוכו את המילה הודיה, ולתת לה לנבוט ולגדול שם.

לשלוח אדוות עם כל פעימת לב, ולהקשיב בסקרנות לאן הן מגיעות , ומה ההשפעה שלהן.

אפשר לדמות שבמרכז הלב שלנו קיים מעיין אין סופי של הודיה.

ושבכל פעימת לב ההודיה הזו זורמת לנו בכל כלי הדם.

מגיעות לכל תא ותא, משנה אותו ועושה לו "ריסטארט" ממה שהוא הכיר למשהו חדש.

זה פותח את הלב ועוזר לראות את היש, את היופי שקיים בכל רגע, בכל סיטואציה.

זה עוזר לחפש ולמצוא [!] את המתנה שטמונה בכל רגע, גם כשהוא נראה מאתגר.

בתדר של ההודיה יש משהו שממגנט עוד הודיה, עוד הכרת תודה, עוד פתיחות ושפע.

כשאני בהודיה ממש קל לי לתת מהשפע שאני רואה וחווה לאחרים.

הנתינה עצמה היא שפע, והיא מביאה עוד מתנות וכך גדל גם מעגל ההודיה. 

והכי חשוב תמיד להיות במאור פנים , ובלב פתוח , חג פורים שמח .

לפני 8 שנים. 27 באפריל 2016 בשעה 17:36

יש מן דבר כזה שנקרא "מדד האור" - כמה אור יש לנו בעיניים כשאנחנו עושים משהו, חווים משהו, או פשוט מעצם הוויותנו ברגע נתון.

חלקים רבים של היום, ולפעמים חיים שלמים אנחנו עוברים בלעשות את מה שצריך, סוחבים על עצמנ ו משא של עול, מחכים לגמור את יום העבודה, את השבוע, את החודש, ואת השנה.

מחכים לחופש, להוא/היא שיגיעו , לטלפון מאריאלה, לנס מהשמיים... התרגלנ ו שקשה זה מצב נתון ושזה מה יש. 

פעם בכמה זמן מגיע ארוע [לרוב חיצוני] שמכניס לנו אור לעיניים ולחיים, וגם אז הרבה פעמים אנחנ ו עסוקים במה יהיה כשזה ייגמר, מכניסים לתוך הרגע הזה את הדאגות מהעתיד, את הגעגוע לעבר, את חוסר האמונה שלנו שמצב הוויה כזה יכול להימשך... ובכך בעצם אנחנ ו כבר מוציאים את עצמנ ו מהרגע  ובמו ידינו מכבים את האור הפנימי.

האם עצרנ ו לחשוב כמה אנחנ ו באמת אוהבים את מה שאנחנ ו עושים? וכמה אנחנ ו בוחרים לאהוב את העשייה בכל רגע ורגע?, כמה משמעות ותוכן אנחנ ו יוצקים לכל דקה ביום? 

כמה אנחנ ו מאפשרים לעצמנ ו להיות בשמחה, בחיוך פנימי וחיצוני, בשלום פנימי, בנתינה, בנדיבות .?

כמה אנחנ ו לוקחים אחריות על האקולוגיה הפנימית, ומבינים שהיא לא תלוייה בשום דבר חיצוני, אלא אך ורק בבחירה פנימית? 

ואולי הכי חשוב כמה אנחנ ו מבינים שבכל רגע נתון אנחנ ו יכולים לבחור ליצור את זה בתוכנ ו, להדליק את האור מבפנים? 

יש אנשים כאלה כשפוגשים אותם הם מלמדים אותנ ו מה זה  האור הפנימי הזה, כי הוא פשוט קורן מתוכם.

האנשים האלה יכולים להיות אנחנ ו, היום , עכשיו, בכל רגע , כי זה מה שבאנ ו להיות פה. 

מעבר לתפקיד בעבודה , צבירת תארים, ממון, הכרה  וכו'... באנו להיות אור בכל רגע נתון, בכל דבר שאנחנו עושים, ולו הקטן ביותר. 

מוזמנים/ות לבדוק במהלך היום "מה מדד האור" שלנ ו, ואם אנחנ ו מזהים/ות שהוא כבה- ללחוץ על המתג ולהדליק אותו - ככה בפשטות - חג פסח ואביבי שמח .

לפני 10 שנים. 29 בנובמבר 2013 בשעה 10:24

אחת הסיבות שרובנו התאהבנו במוסיקה הישראליתהם בגלל אומנים כדוגמת אריק איינשטיין.

מעטים האנשים שאלוהים נגע בהם, ונתן להם יכולות מופלאות.

אריק ידע לבחור את הפרוייקטים שלו בצורה הטובה ביותר.

מותו מותירים חלל עצום בתרבות הישראלית.

אורך החיים הצנוע, וההימנעות מהחשיפה עשו אותו לאישיות הנערצת שהוא.

העדיף לחיות בדירתו הפשוטה הרחק מאור הזרקורים.. ויחד עם זאת להיקרא אומן.

בשביל להבין עד כמה ראה עצמו כאיש פשוט.. ניתן לשמוע בראיונות כיצד התלהב מכך שהוא עומד לפרסם טור בנושא ספורט.

רוב האומנים בסדר גודל כמוהו היו מתווכחים על סכומים, אבל הוא רצה רק ליצור ולכתוב.

פטירתו מסמלת סופה של תקופה.

ימים שבהם למילה היתה משמעות... ונקודת המבט על אהבה, צבא, ומדינה נעשתה ממקום אמיתי, וללא שיקול מסחרי.

כשעה לפני פטירתו שודרה התוכנית הכוכב הבא.... קצת מוזר לחשוב שבזמן שמנסים להמציא זמר/ת חדש/ה , הלך לו באמת כוכב אמיתי.

לא כזה ששוכב עם כל בחורה שמופיעה מול פתח ביתו, ולא כוכב שמופיע עם בגדים יקרים ושרשראות נוצצות.. אלא אחד שבאמת האמין , שכל יצירה טובה שתצא ממנו  ,

תעשה אותו מאושר.

הפסגה שאליה הגיע ... מעטים יצליחו לכבוש.

הנשמה של אריק "הכוכב הצנוע" תמשיך ללוות אותנו.

הערב נר שלישי של חנוכה, ובכל ימי החג הנר הנוסף נר זיכרון ואהבה לאריק ז"ל.

כמובן שאי אפשר לסיים באיזו נימה  קצת יותר זורמת ושמחה  ברוח ימי החג, ובכלל...

הרי כאן הבדסם הוא המוביל הלאומי.

 הצלפות, קשירות, טיפטופי שעווה... בברכת אור ובריאות טובה .

לפני 10 שנים. 26 בנובמבר 2013 בשעה 22:04

"אדומה שלי ".... מילים אריק איינשטיין ז"ל, לחן מיכה שטרית. 

יפה בפ"ת, נחמד גם בחיפה.

נווה ירושלים גם היא נראית לא רע.

 

אבל אני אוהב אחרת... יפה ואדומה.

אהבה שלא נגמרת..

האהבה הראשונה.

 

אהובה שלי, אדומה שלי

את האור שבחיי

נשמה שלי, הקבוצה שלי

הפועל תל אביב משוש חיי.

 

השנה היא שנת אלפיים.. ה- 13 במאי

היום לקחנו כתר עם הפועל תל אביב.

 

כחולים הם השמיים

הדשא הוא ירוק

אבל היום הצבע הוא אדום, אדום הכי עמוק.

 

אהובה שלי, אדומה שלי

את האור שבחיי

אלופה שלי, הקבוצה שלי

הפועל תל אביב את כל חיי.

 

אני אוהב אותך, כל כך אוהב אותך, אני אוהב אותך!

אריק נחשב לאחד מגדולי אוהדי הפועל תל אביב כדורגל , וכדורסל.

אריק שיחק בקבוצת הנערים הפועל תל אביב כדורסל, ונמנה עם סגל הקבוצה הבוגרת במהלך עונת 1955.

אריק שלנו היה מגיע לאיצטדיון בלומפילד , וגם לאולם אוסישקין המיתולוגי שנהרס לפני שנים אחדות.

תמיד היה בא עם הצעיף של הפועל תל אביב.... אריק הלכת מאיתנו והשארת חלל  גדול.

אריק שנתן לנו כל הרבה אור ותקווה בשיריו נפטר יממה לפני חג האורים.

בכל ימי החנוכה נדליק נר נוסף ומיוחד לזכרו של גדול היוצרים במוסיקה הישראלית.

לפני 10 שנים. 18 בנובמבר 2013 בשעה 21:29

כשהתפאורה מושלמת... ההצגה חייבת להימשך, ואז הופכת לסשן אחד בלתי נשכח!

78 הצלפות שמשאירות סימנים לאורך זמן.

חוויות כואבות... מי שלא קופץ צהוב!

לפני 11 שנים. 25 במרץ 2013 בשעה 16:06

אחי ורעי היקרים.

לא סתם נבחרה הכותרת לפוסט הנוכחי.

זה הפסח שנחגוג עוד שעה ומחצה ,חודשיים אחרי הבחירות האחרונות בו התחיל תהליך השחרור מהקיבעונות שרבצה על החברה הישראלית.

כל מי שמופתע/ת מהברית בנט-לפיד פשוט לא היה כאן בשנים האחרונות.

היום יותר מתמיד מתחילה החברה הישראלית לצאת מההגדרות החונקות, המסרסות, ומקבעות של "דתי", וחילוני ששעבדו אותה, ולאפשר רצף חדש של זהויות.

זוהי חרות אמיתית.

אחרי הפתיח הטרחני והנדוש נגיע  לפיקנטריה של ערב ליל הסדר.

ובכן דג הסלמון הצלוי עם רוזמרין, שמן זית ופלפל שחור גרוס מונח  לפתחם של הפיות.

צלי עוף עם פירות יבשים מריח טוב ומוכן  לכניסה ללוע  המזמין. 

ארטישוק ממולא, וקישואים ממולאים ממתינים לאימוץ המיוחל.

אורז לבן עם צימוקים ושקדים מולבנים עושים את ההכנות האחרונות לפני הכניסה ...

סלטי העונה מסודרים גם הם מצוחצחים וממורקים לקראת צעידתם לקיבותנו.

ולסיום נקדיש  דקותיים לברכה אביבית עכשוית.

נצא השדה נביט סביב על יופיו של האביב הפרוש סביבנו.

שנדע לצאת מהמייצרים אל אופקים חדשים.

נחרוט על ליבנו את הזכות לחרות .

נשתחרר מתפיסות מגבילות , ונפתח ליבנו לאחר/ת.

בלילה הזה נזכיר את שובם במהרה של  נעדרי סולטן יעקב, רון ארד, ויונתן פולארד.

 את ההצלפות , טיפטופי השעווה, המצבטים, והקשירות שימרו לבטן רכה וקיבה לא מלאה

חג אביב של התחדשות אחי ורעי.

לפני 11 שנים. 3 במרץ 2013 בשעה 21:18

69 הצלפות של השוט האדום !!

הוא הא מה קרה?...הצהוב אכל אותה!

 

לפני 11 שנים. 22 בדצמבר 2012 בשעה 19:51

צייתנות אינה מילה גסה, אלא הדרך בה העולם פועל!

צייתנות מובילה לסדר בתקשורת!

צייתנות דווקא מובילה להערכה של הגבר כלפי האישה... כי יחס גורר יחס , ומי שמעניקה כבוד מקבלת כבוד בחזרה!

צייתנות מובילה לא רק להרמוניה, אלא גם להתחשבות דו צדדית גדולה יותר!

כשאישה עושה את רצונו של אדונה... דווקא אז הגבר שאיתה יעשה את רצונה באופן טבעי !

ללא צייתנות וכבוד לא יוכלו להיווצר יחסים מבוססי אמון!

צייתנות גורמת ליישור קו, לרוגע, לשקט תעשייתי, ונעימות מינית !

לפני 11 שנים. 16 בדצמבר 2012 בשעה 22:12

 הצייתנות  הנשית שטבועה  בך היא פאזל של שלמות פנימית, קול אמיתי,  גלי תשוקה מתפרצים בעוצמה ראוייה של שיחרור רצוני!