בנצ'וק שלנו ..... כותב עליך בלשון עבר ולא מאמין שלא נראה את זיו פניך.
כשהחושך ירד הסתיימה הלוויה העצובה שלך.
מי היה מאמין שכך ניפרד ממך... איש ענק עלם חמודות, מלאך יקר שלי , שלנו.
ב- 4 לפנות בוקר הגיעה טיסת אל על מבומביי ובבטן המטוס שכבת בתוך הארון.
באתי אישית לקבלך... ובמקום קבלת פנים חגיגית .... הגעתי עד בטן המטוס לקבל את ארונך.
עולם קטן [ הטייס הראשי שהטיס את המטוס].... חבר טוב שלי ושלך..... מהיישוב שלנו.
כשקיבלנו אות מהשגרירות שארונך יגיע בטיסת אלעל ... שאלתי מי הם הטייסים שאמורים
להטיס את המטוס בחזרה לישראל.
כשנודע לי מי הוא הטייס הראשי... סימסמתי אליו ושאלתי אותו האם הוא יודע איזה ארון
אמור להיות בבטן המטוס?.... כשאמר לי את שמך.... ביקשתי בדמעות שמור על בנצ'וק שלנו.... תביא אותו בביטחה אלינו לעמק לקבורה.
קברנו אותך בשורת הקברים של כמה מבני משפחתך..... ראשית כל ליד אחיך שנפטר בהיותו
בן כמה חודשים, מהצד השני קבור הדוד שלך ששמעת עליו רק מסיפורים.... ועוד איזה דוד זה היה [ האיש שהלחין את השיר " אור וירושליים"], נהרג במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן בתור מ"פ טנקים... וקיבל לאחר מותו את אות המופת.
בסוף שורת הקברים קבורים סבא וסבתא שלך [ הסבא שלך היה מפקד חטיבת הנגב של הפל"מח]... וסבתא שלך שהיתה ידועה בארץ בתחום כתיבת סיפורי ילדים.
נקברת מתחת לעצי האורנים בבית הקברות הצופה אל העמק , ואל הרי הגלבוע.
כשאביך שאל אמש את שר הביטחון.... אולי כעת תאמר לי מה עשה הבן שלי בשרותו הצבאי
סדיר, קבע, ומילואים... נאמר לך שאסור לדבר על זה [ והמבין יבין].
אתה שהייתי אהוב על כולנו... אם היית רואה כמה אנשים באו לחלוק לך כבוד אחרון... לא היית מאמין... כשחיכיתי ליד בטן המטוס להוצאת הארון בחשכת הליל... שאלתי את אנשי הקרקע ... היכן החפצים האישיים שלך?... נאמר לי שהם היו כל הטיסה בתא אצל הטייסים
והנה אחרי כמה רגעים הגיע הגיטרה שלך שכה אהבת לנגן בה, והצ'ימידן שלך.
זו לא היתה הנסיעה הראשונה שלך להודו.... אהבת לטייל ולאתגר את עצמך בכיבוש יעדים
ונופים מדהימים.... מאילת, וחופי סיני ... דרום אמריקה, והודו שהיתה הכי, הכי אהובה עליך..... ודווקא היא לקחה אותך מאיתנו.
טיילת בחודשיים האחרונים עם האחיין שלי שכה אהבת.... והוא זה שראה אותך אחרון.
האחיין שלי שלח מייל שהוקרא בלוויה.... ובו נאמר שבשבועיים האחרונים כשטיילתם בצפון הודו... כבר אז הקאת ושילשלת... לקחת כדורים והמצב השתפר..... והנה ביום שני בבוקר נדם קולך.... היית אמור לחזור במוצ"ש הקרוב 23 למאי לארץ... שמח ומלא חוויות.
איך אמרו הערב אחותך ואחיך בדמעות..... בנצ'וק שלנו היה דמות להערצה אנו מצדיעים לו.
ואני מוסיף...תנוח על משכבך ושמור עלינו מלמעלה..... מצדיע לך בגאוות יחידה.
לפני 15 שנים. 20 במאי 2009 בשעה 18:24