לראות את הקיים , לנבוע מהיש, להתמיד להתחדש .

2 פוסטים שפורסמו בשבוע האחרון, וזה שלפניו.... פוסטים שהכותרת שלהם זהה לשלי..
הם הפוסטים שעשו לי צביטה כזאת שהביאה אותי לפרסם את הפוסט הנוכחי.
כשאני בא לבחור את אנשי השנה שלי כאן באתר " הכלוב "... 2 הנפשות הפועלות שפירסמו את 2 הפוסטים הן אנשי השנה שלי.... בהמשך תבינו מדוע.
היום בדיוק לפני כשנה הייתי במסע שורשים משפחתי לברלין [ בירת גרמניה], היכן שנולדו הורי.... אימי תבדל"א ,ואבא שלי ז"ל.
למסע יצאנו אני , אחי, אחותי, ואימי.
מדוע בחרתי לאזכר את המסע?... שבועיים לפני המסע נודע לנו מאחי על בעיה בריאותית
שמקננת בגופו... אחי הבוגר שעבר כמה מלחמות , והקריב את עצמו למען המולדת...
וגם קיבל את עיטור המופת במלחמת לבנון הראשונה בהיותו מג"ד טנקים.... מאז כבר עלה
בסולם הדרגות , והגיע לדרגת תת אלוף [ מפקד אוגדה].... הסתיר מאיתנו את הנורא מכל.
הוא דאג לכל פרט במסע, מהקטן ביותר, ועד לפרט האחרון.
חודשיים לאחר המסע... בנובמבר האחרון אחי עבר ניתוח לא פשוט ... שלאחריו עבר סידרת הקרנות כימותרפיות קשות .... כשכל הזמן לצידו ... בראש , ובראשונה ... אישתו המדהימה.
אנחנו המשפחה הקרובה היינו לצידו גם כן... מלווים, תומכים, ומחבקים.
אחי היקר נאבק במחלה הארורה ... ולפני כחודש אמר לו המנתח שיש לו מזל גדול שהוא הגיע אליו בזמן... כי התוצאות העכשויות מראות שגופו נקי לחלוטין.
אין יותר משמח מלשמוע בשורות אלו.
מה שכתבתי כעת מתקשר לפתיח של הפוסט שלי...להודות למשפחה שלי , ובראש ובראשונה
לאישתו שידעה " להכיל אותו" [ את אחי].... ברגעים הקשים.... זה בהחלט לא דבר מובן מאליו... כמו כן המושג " עלינו להודות על כל הדברים שיש לנו, ועל מה שאין לנו".... קיבל משנה תוקף בשנה שעברנו.... משפחה שיודעת להוקיר, לעזור, לתמוך, לחבק .. . זה לא דבר מובן מאליו.....הכל בא מאהבה, איכפתיות, ונתינה.... כך חונכנו במשפחה.
שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה ... שנה של עמידה ביעדים, ובמטרות.... שנה של שאיפה
למצוינות.... כל אחד/ת בתחומו/ה האישי, והמקצועי.