אחי ורעי היקרים.
לא סתם נבחרה הכותרת לפוסט הנוכחי.
זה הפסח שנחגוג עוד שעה ומחצה ,חודשיים אחרי הבחירות האחרונות בו התחיל תהליך השחרור מהקיבעונות שרבצה על החברה הישראלית.
כל מי שמופתע/ת מהברית בנט-לפיד פשוט לא היה כאן בשנים האחרונות.
היום יותר מתמיד מתחילה החברה הישראלית לצאת מההגדרות החונקות, המסרסות, ומקבעות של "דתי", וחילוני ששעבדו אותה, ולאפשר רצף חדש של זהויות.
זוהי חרות אמיתית.
אחרי הפתיח הטרחני והנדוש נגיע לפיקנטריה של ערב ליל הסדר.
ובכן דג הסלמון הצלוי עם רוזמרין, שמן זית ופלפל שחור גרוס מונח לפתחם של הפיות.
צלי עוף עם פירות יבשים מריח טוב ומוכן לכניסה ללוע המזמין.
ארטישוק ממולא, וקישואים ממולאים ממתינים לאימוץ המיוחל.
אורז לבן עם צימוקים ושקדים מולבנים עושים את ההכנות האחרונות לפני הכניסה ...
סלטי העונה מסודרים גם הם מצוחצחים וממורקים לקראת צעידתם לקיבותנו.
ולסיום נקדיש דקותיים לברכה אביבית עכשוית.
נצא השדה נביט סביב על יופיו של האביב הפרוש סביבנו.
שנדע לצאת מהמייצרים אל אופקים חדשים.
נחרוט על ליבנו את הזכות לחרות .
נשתחרר מתפיסות מגבילות , ונפתח ליבנו לאחר/ת.
בלילה הזה נזכיר את שובם במהרה של נעדרי סולטן יעקב, רון ארד, ויונתן פולארד.
את ההצלפות , טיפטופי השעווה, המצבטים, והקשירות שימרו לבטן רכה וקיבה לא מלאה
חג אביב של התחדשות אחי ורעי.