בכל שבוע , ישנם שני ימים שאין לנו מה לדאוג בגינם.
אלה שני ימים שלגביהם לא צריכים להיות לנו שום חששות או מחשבות מיותרות.
היום האחד הוא האתמול, על כל טרדותיו, וטעיותיו.
כל הדברים שלא הלכו לנו יפה, כל מה שהכאיב, כל מה שהתקלקל, הכל עבר ונמצא כעת
מעבר לכח שליטתנו.
כל הכסף שבעולם לא יביא לנו את האתמול בחזרה, ושום דבר שנעשה לא יוכל לשנות את מהלכו.
היום השני שלגביו אל לנו לדאוג הוא המחר.
המחר על כל מצוקותיו האפשריות, וכל מטלותיו וכל ההבטחות הגדולות שרק לעיתים רחוקות
מתגשמות, המחר וכל אפשרויותיו גם הם לא בשליטתנו.
השמש של מחר תזרח, בוהקת ועליזה, או שתסתתר מאחורי ענן כבד- בכל מקרה תזרח.
לנו אין כל אחיזה במחר, שכן הוא עוד לא נולד.
אז מה נשאר לנו?
האתמול חלף, והמחר טרם בא.
נשאר לנו רק את היום : " לחיות אותו, ולהנות מהנאותיו ".
זה לא המעמסה של היום שגורמת לנו לפעמים לכרוע תחתיה- זה נקיפת המצפון והמרירות
על דברים שחלפו שמכריעים אותנו, והדאגות של מה יהיה מחר שמשתלטות על ליבנו.
למה שלא נחייה רק את היום?
ונחייה אותו הכי טוב שאפשר?
וכל יום רק את היום?
אם נדאג שיומנו יהיה טוב לא נצטער בגינו אחרי שייגמר, ולא נצטרך לפחד מזה החדש
שתייכף יגיע...
נחיה כל יום כאילו הוא הכי טוב בחיינו !
אמן , ואמן.... מילא רוצה את זה?
לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 15:07
